ראיון עם איריס לונדון זולטי, מנכ"ל קרן אניאס ובני שטיינמץ
עו"ד איריס לונדון זולטי (מחזור 1989).
איריס, מה את עושה היום?
עבדתי כעורכת דין במשך שש שנים במשרד יגאל ארנון ובחברה לישראל. במהלך עבודתי השלמתי תואר שני במנהל עסקים. מכל מני סיבות החלטתי לעזוב את המקצוע ואז עברתי לעבוד כעוזרת לנשיא אוניברסיטת תל אביב. בתפקיד מרתק זה נחשפתי לעולם האקדמיה ובעיקר לעשיה החברתית שכבשה אותי וכבר למעלה מעשור אני מנהלת את קרן אניאס ובני שטינמץ, קרן פילנטרופית שתומכת בפרויקטים חברתיים בעיקר בתחום הגיל הרך ונוער בסיכון. אני מאד אוהבת את התפקיד הזה, מרגישה שהוא משלב שליחות גדולה ואתגרי ניהול, ומייחלת שנצליח להביא לשינוי בתחום הגיל הרך לגרום לקובעי המדיניות ל"היפוך הפירמידה" - השקעה בגיל הרך בשנים הראשונות שתייתר השקעות אדירות שנחוצות היום בבני הנוער.
מלבד עבודתי אני גם כותבת שירים ושרה. לפני מספר שנים הקמתי עם עוד חמישה נגנים מקסימים הרכב בשם "תמונות חיינו" המבצע את השירים הללו. אנחנו מופיעים די הרבה ברחבי הארץ וזוכים לתגובות נרגשות ומרגשות. דיסק הבכורה שלנו הופק בעזרת כספים שגויסו דרך אתרHead start . השירה והכתיבה ממלאים חלק נכבד מהיום יום שלי. אושר גדול והגשמה. אני אוהבת גם לרקוד, לצלם, ללמוד, לבלות עם חברים, לטייל והכי הכי - להיות בבית עם בעלי אמיר, הבנות ושני החתולים.
ספרי מעט על לימודייך בפקולטה.
סיימתי ללמוד בשנת 1989 כשעוד היו רבים בספרייה על כל כרך של פד"י והרבה לפני האינטרנט... אבל הדשא שליד הפקולטה היה אותו דשא והמזנון של הפקולטה היה אותו מזנון עם אותו קרואסון שוקולד... יש דברים שמשתנים ומתקדמים ויש שנשארים אותו דבר... כמובן שהחוויה הכי חשובה ומשמעותית שזכורה לי מתקופת הלימודים היא הפגישה שלי עם אמיר, בעלי, על אותו דשא ליד הפקולטה בשנה א' ללימודינו. מי שמכיר את אמיר ויודע עד כמה הוא שקט ונחבא אל הכלים, תמה על איך התחברנו – ובכן זה קרה שם על הדשא באחת ההפסקות ומאז אנחנו ביחד. היה לנו מחזור מאד מיוחד עם אנשים נפלאים שהרבה מהם חברים טובים שלנו עד היום.
איזו חוויה מיוחדת זכורה לך מתקופת הלימודים?
אני זוכרת בעיקר את הקורס של פרופ' וילר על השוק האירופי המשותף. זה היה קורס מרוכז של שלושה שבועות שבסיומו נסענו לסיור נפלא בן שלושה שבועות במכוני מקס פלנק בגרמניה. למרות שהחומר היה "מנהלי" ועסק בעיקר בנהלים המאפשרים לשוק הזה ולמדינות החברות בו לעבוד כגוף אחד, פרופ' וילר הצליח ללמדו בצורה מרתקת וחיה. גם פסקי הדין שנלמדו בקורס הזה היו מתובלים בניחוחות של חו"ל וזה היה מאד אחר ושונה מהקורסים שלמדנו בפקולטה. ממש חוויה. אני זוכרת גם משפט שפרופ' וילר "צייד" אותנו בו בסיום הקורס. הוא אמר שבעבודתנו כעורכי דין יגיעו אלינו סוגי לקוחות שונים ושחלק מהם יבקשו מאיתנו לעשות דברים שלא תמיד יעלו בקנה אחד עם העקרונות והיושרה שלנו. הוא הבטיח לנו שזה מאד מחזק להגיד ללקוח כזה: "אצלנו לא עושים דברים כאלה". עוד לא יצא לי להשתמש במשפט הזה אבל הוא מלווה אותי מאז ומחייב אותי כל הזמן לבדוק את הערכים שלי ולא לעשות שום דבר שלא עולה בקנה אחד איתם.
כיצד הלימודים בפקולטה תרמו לקריירה שלך היום, שאיננה קשורה בעולם המשפט?
הלימודים בפקולטה היו שנים מעצבות עבורי וללא ספק תרמו לקריירה המקצועית שלי. החשיבה המשפטית, יכולות הניסוח ויכולת הביקורת והניתוח שימשו אותי בכל תפקידיי בעבר וגם היום. מלבד אלה, החברים שהכרתי במהלך הלימודים הם עוגן מרכזי בחיי, מקור לתמיכה מקצועית ואישית לאורך המון שנים ועליהם תודתי הגדולה. לאחרונה התחלנו ללכת בשביל ישראל וצירפנו לקבוצה המצומצמת שיצרנו ארבעה מבני המחזור שלנו. נשארתי בקשר חברי וחם גם עם חלק מהמרצים, במיוחד עם פרופ' נילי כהן.
קצת על ה "אני מאמין" שלך...
"אני מאמין" זה מונח קצת גדול עלי. יש לי תובנות שצברתי במהלך השנים ואני משתדלת לפעול לאורן בכל דבר שאני עושה: לבדוק את עצמי כל הזמן, להקשיב למה שאחרים אומרים אבל להחליט בעצמי מה נכון לי, לנסות לא להיפגע מביקורת, לנסות לא לבקר אחרים, לא להתנשא על אף אחד, לא להתבטל מול אף אחד, לא להישאר במקומות שלא מתאימים לי, למצוא את המקומות שמתאימים לי ולהגיע אליהם. לא לפחד, למצוא את האנשים שכיף לי איתם ולהיות איתם כמה שיותר, ללמוד, להאמין, לחלום, למצוא את השותפים הנכונים לעשיה, ליצור לעצמי ולאחרים אפשרויות והכי חשוב: לאהוב, כל הזמן!
