גואלטיארו פרוקצ'יה

​

גואלטיארו פרוקצ'יה גדל בקהילה היהודית שבפירנצה, נצר למשפחת מודיליאני שהניבה דמויות ידועות שם בעולם האמנות ובעולם הכלכלה.

עם התפשטות הפשיזם של מוסוליני, הצטרף למחתרת האנטי פשיסטית ותוך כדי כך השלים את הדוקטורט במשפטים (1935) ואף לימד באוניברסיטת פירנצה. עם עלותו ארצה באופן בלתי לגאלי בשנת 1938 (בימי "הספר הלבן") החל לעסוק בפרקטיקה משפטית פרטית. כעבור מספר שנים הצטרף, ביחד עם עוד שלושה אנשי משפט (השופט זאב צלטנר, עו"ד אהרן פולונסקי ועו"ד ישראל בר שירה) לסגל המורים של בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל אביב והודות לתרומתם צמחה השלוחה התל אביבית של הפקולטה למשפטים בירושלים והפכה לימים לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. עם הקמת הפקולטה, התמנה פרוקצ'יה להיות הדיקן הראשון שלה ובה עבד כמעט עד יומו האחרון, שנים רבות אחרי יציאתו לגמלאות.

את הקריירה האקדמית שלו החל פרוקצ'יה כמורה למשפט רומי, שהיה עבורו מעין גירסתא דינקותא וזכר ללימודים הקלאסיים שלמד בנעוריו. לאחר זמן החל לעסוק ולפרסם בתחום דיני השליחות ודיני התאגידים. בכתיבתו התגלתה מזיגה בין הסגנון הקונטיננטאלי התיאורטי שהביא עמו משנות לימודיו באיטליה לבין הקזואיסטיקה הפרקטית של המשפט המקובל שאליו נחשף לאחר עלייתו ארצה ושעל פי נוהגיו ניהל את פעילותו כעורך דין מעשי.

יהי זכרו ברוך.