אבנר חי שאקי

​

אבנר חי שאקי למד במסלול ישיר לתואר שני במשפטים, אותו קיבל בשנת 1956 מהאוניברסיטה העברית (בהצטיינות). לאחר הסמכתו לעריכת דין שימש כאסיסטנט לפרופ' לבונטין בתחום המשפט הבין-לאומי הפרטי. בשנים 1961-1962 זכה למלגת המועצה הבריטית ושהה בקיימברידג' לצורך כתיבת הדוקטורט, אותו קיבל כעבור שנה מטעם האוניברסיטה העברית, בנושא ברירת הדין והסמכות הבין-לאומית בפשיטות רגל ופירוקי חברה. הוא הצטרף לפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ולימד משפט בין-לאומי פרטי ודיני משפחה עד שפנה לחיים הפוליטיים. בשנת 1970 נבחר לכנסת ואף כיהן כסגן שר החינוך והתרבות. בשנת 1974 חזר לפקולטה וכעבור עשור שב לכנסת וכיהן ברצף בארבע כנסות ואף כשר הדתות בין השנים 1990 - 1992.

מחקרו המקיף ביותר הינו שני כרכי "מיהו יהודי בדיני מדינת ישראל", אשר ראו אור בשנת 1978. בנוסף לתחומי עיסוקו במשפט בין-לאומי פרטי ודיני אישים, משפחה וירושה, פרסם ביאור לבתי הספר התיכוניים על שלוש מסכתות בתלמוד הבבלי ואף הוציא לאור את ספר השו"ת של סבו, רבי אברהם חי שאקי.

ימים ספורים טרם פטירתו זכה לקבל לידיו את כרך מאזני משפט ד של בית הספר למשפטים של המכללה האקדמית נתניה (בעריכת פרופ' ישראל גילת, יו"ר מערכת כתב העת – פרופ' אהרן ברק) אשר זכה לשם "ספר אבנר שאקי", והוקדש לכבודו.

יהי זכרו ברוך.