שאלות ותשובות

תובענה ייצוגית (או 'תביעה ייצוגית') היא הליך משפטי שבמסגרתו מרוכזות מספר תביעות של קבוצת נפגעים, שלכולם עילת תביעה דומה (למשל, כולם נפגעו מאותו האירוע). התביעה מנוהלת על ידי תובע אחד ועורך-דין אחד, אשר יזמו את הגשת התביעה, בשם חברי קבוצת הנפגעים. חברי קבוצת הנפגעים לא ייפו את כוחו של התובע המייצג ושל עורך הדין המייצג לנהל את התביעה עבורם.יחד עם זאת, תוצאות התביעה, יהיו אשר יהיו, יגבילו את חברי הקבוצה מלהגיש תביעה אישית בשמם בבית המשפט. בשל כך, התובענה הייצוגית דורשת מנגנון פיקוח שוטף הנעשה על ידי בתי המשפט. מנגנון זה מתבטא הן בצורך לקבל אישור מוקדם מבית המשפט לניהול התובענה כייצוגית והן בצורך לקבל את אישור בית המשפט להסכם פשרה המתקבל בתובענה כזו. תובענות ייצוגיות בישראל מוגשות בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

לתובענה הייצוגית מספר יתרונות: ראשית, היא מבטיחה את זכות הגישה לבתי המשפט, במובן זה שהיא מאפשרת לחברי הקבוצה לתבוע את הגורם האחראי לנזקם גם כאשר הדבר אינו כדאי עבור כל אחד מחברי הקבוצה בנפרד בשל עלות ההתדיינות המשפטית. באמצעות התובענה הייצוגית, יכולים הנפגעים לרכז את תביעותיהם לתביעה אחת, שניהולה יהיה כדאי. כך מוגשמת למעשה זכות הגישה שלהם לערכאות.
כפועל יוצא מכך מושג יתרון נוסף והוא אכיפה מלאה של הדין הקיים. כלומר, האחראי לגרימת הנזק עלול לשאת בעלויות הנזקים שגרם והנפגעים יכולים לקבל פיצוי על נזקם.
כתוצאה מכך מושג גם היתרון השלישי והוא הרתעה מפני הפרת הדין. גורם שעלול לגרום נזק יירתע מגרימתו הואיל והוא יידע שהוא עלול לשאת בנזקים שיגרום.
יתרון רביעי הינו ניהול הוגן של תביעות ונטרול כוחו של נתבע יחיד על פני תובעים רבים. במובן זה, התובענה הייצוגית מייצרת סימטריה בתמריצי ההשקעה של התובעים מצד אחד מול הנתבע מצד שני, ולמעשה מאזנת את פערי הכוחות הקיימים לעיתים ביניהם.
יתרון רביעי, הינו ניהול יעיל של תביעות. כאשר ערך התביעה הינו גבוה יחסית וקיים סיכוי כי חברי הקבוצה יגישו את התביעות באופן עצמאי, ניהול תובענה ייצוגית אחת, חלף מספר רב של תביעות עצמאיות, מהווה ניהול יעיל של תביעות.

ובענה ייצוגית מנוהלת בשמה של קבוצת נפגעים כפי שזו הוגדרה על ידי בית המשפט. לכן, פסק הדין בתובענה הייצוגית חל על כל חברי הקבוצה המיוצגת. בהתאם לכך, כאשר התובע המייצג זוכה בתובענה הייצוגית, התוצאה היא שכל חברי הקבוצה זכאים לסעד שנפסק להם בפסק הדין שניתן בתובענה. כך למשל, אם בית המשפט קבע שהנתבע גרם לנזקים בסכום מסוים לכל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת, כל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת יהיה זכאי לקבל את הסכום שנקבע.
מעת שהתקבל פסק דין בתובענה הייצוגית, לא יוכלו חברי הקבוצה המיוצגת לתבוע באופן עצמאי או ייצוגי את הנתבע בגין אותה עילת תביעה שבעניינה הוגשה התובענה הייצוגית. כלומר, על כל חברי הקבוצה המיוצגת יחול מעשה בי-דין אשר ימנע מהם לתבוע את הנתבע בגין אותה עילת תביעה בשנית. לכן, אם הסעד שנפסק בתובענה הינו נמוך, המשמעות היא שחברי הקבוצה לא יקבלו פיצוי מלא על הנזק שנגרם להם ולא תהיה להם אפשרות נוספת לתבוע את יתרת הנזק, שעליו לא קיבלו פיצוי במסגרת פסק הדין בתובענה הייצוגית.

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 מגביל את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית, רק באותם העניינים המנויים בתוספת השנייה לחוק זה. התוספת השנייה לחוק מונה רשימה של 12 עניינים שונים אשר בגינם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. כלומר, על מנת להגיש תובענה ייצוגית יש בראש ובראשונה צורך לבדוק האם נושא התביעה נכנס לאחת מ- 12 החלופות המנויות בתוספת השנייה לחוק.

פריט 1: לתוספת השנייה לחוק: ענייני צרכנות- בהתאם לפריט 1 לתוספת השנייה לחוק ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד עוסק, בנוגע לעניינים שבינו לבין הלקוח וזאת בין אם הם התקשרו בעסקה ובין אם לא. המונח "עוסק" מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981. בהתאם להגדרה זו, עוסק הינו מי אשר מוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן. מכוח פריט זה לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד כל מי שמוכר נכסים או נותן שירותים בגין כל עילת תביעה הקיימת בדין, וזאת גם אם לא הייתה בין העוסק ללקוח עסקה. (לקריאה נוספת- ראו פסיקה, פריט 1).

פריט 2 לתוספת השנייה לחוק: ענייני ביטוח- בהתאם לפריט 2 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה המנהלת קופת גמל בנוגע לעניין שבינם לבין הלקוח (לרבות מבוטח או עמית בקופת גמל) וזאת בין אם התקשרו כעסקה ובין אם לא. מכוח פריט זה לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד חברת ביטוח, סוכנות ביטוח, קופת גמל או חברה המנהלת ביטוח פנסיוני אחר, בגין כל עילת תביעה הקיימת בדין, וזאת גם אם לא הייתה בינם לבין הלקוח עסקה.

פריט 3 לתוספת השנייה לחוק: תביעה נגד תאגיד בנקאי – בהתאם לפריט 3 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד תאגיד בנקאי בקשר לעניין שבינו לבין הלקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לא. מכוח פריט זה לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד בנק, בנק חוץ, בנק למשכנתאות, בנק למימון השקעות, בנק לקידום עסקים, מוסד כספי או חברת שירותים משותפת (בהתאם להגדרת המונח "תאגיד בנקאי" בסעיף 1 לחוק הבנקאות (רישוי) התשמ"א-1981) בגין כל עילת תביעה הקיימת בדין, וזאת גם אם לא הייתה בינם לבין הלקוח עסקה. 

פריט 4 לתוספת השנייה לחוק: הגבלים עסקיים – בהתאם לפריט 4 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילת תביעה מכוח חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. למשל, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד צדדים להסכם כובל או כנגד מי שיצרו מונופולין בשוק. 

פריט 5 לתוספת השנייה לחוק: ניירות ערך – בהתאם לפריט 5 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית שעניינה זיקה לנייר ערך או ליחידה. בהתאם להגדרות המנויות בפריט 5 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית שעניינה בעלות, החזקה, רכישה או מכירה של נייר ערך או יחידה. המונח "נייר ערך" מוגדר בסעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ובסעיף 1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. אין צורך לעמוד בשתי ההגדרות ודי לעמוד באחת מהן. המונח "יחידה" מוגדר בסעיף 3(ב) לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994. 

פריט 6 לתוספת השנייה לחוק: מפגעים סביבתיים - בהתאם לפריט 6 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד גורם מפגע בגין מפגע סביבתי. המונח "מפגע סביבתי" מוגדר בסעיף 1 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) התשנ"ב-1992, כמפגע של זיהום אוויר, רעש, ריח, זיהום מים, זיהום מי-ים, זיהום על ידי פסולת או חומרים מסוכנים, זיהום על ידי קרינה והכול כשהם בניגוד לחוק, צו, רישיון עסק או כל היתר אחר, או שיש בהם פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם. המונח "גורם מפגע" מוגדר בסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים כמי שגורם למפגע הסביבתי או עומד לגרום לו.

פריט 7 לתוספת השנייה לחוק: הפליה במקומות ציבוריים – בהתאם לפריט 7 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית בגין עילה מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"). בהתאם לפריט 7 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מקום המיועד לשימוש הציבור או כנגד מי שמספק שירות לציבור בגין הפלית אדם במתן השירות הציבורי או במתן הכניסה למקום הציבורי, בניגוד לאיסור הקבוע בסעיף 2 לחוק איסור הפליה. מקום ציבורי הינו למשל בית מלון, אתר תיירות, מסעדה, מועדון, בריכת שחייה או קניון – בהתאם להגדרת המונח בסעיף 1 לחוק איסור הפליה. שירות ציבורי הינו למשל שירות תחבורה, בנק, ביטוח ועוד – בהתאם להגדרת המונח בסעיף 1 לחוק איסור הפליה. 

פריט 8 לתוספת השנייה לחוק: הפליה בעבודה - בהתאם לפריט 8 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילת תביעה של הפליה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 או בעילת תביעה של הפליה לפי חוק שכר שווה לעבודת ולעובד, התשנ"ו-1996. בהתאם לפריט 8 לתוספת השנייה לחוק ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מעביד אשר הפלה את עובדיו או את מי שביקשו לעבוד עבורו מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים, לרבות תדירותו או המשכו וזאת בניגוד לאיסור הקבוע בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. או לחלופין כנגד מעביד אשר הפר את החובה לשלם שכר שווה לעובדת ולעובד, הקבועה בסעיף 2 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד. 

פריט 9 לתוספת השנייה לחוק: אנשים עם מוגבלות - בהתאם לפריט 9 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, בעילה לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כהגדרתן בסעיף 19א לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות או בעילה לפי חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) התשס"ה-2005. כך למשל ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מעביד אשר הפלה רעה עובדים או מבקשי עבודה בגין מוגבלותם, וזאת בניגוד לאיסור לעשות כן הקבוע בפרק ד' לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. כמו כן ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מפעיל תחבורה ציבורית אשר שירותי התחבורה שהוא מעניק אינם נגישים לאנשים עם מוגבלות (בהתאם לחובה הקבועה בפרק ה' לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות). כמו כן ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מקום ציבורי או כנגד מי שמספק שירות ציבורי בגין הפליה אדם עם מוגבלות, וזאת בהתאם להוראות פרק ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. כמו כן ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מקום ציבורי או גוף שמעניק שירות ציבורי אשר לא עמדו בחובת הנגישות המוסדרת בפרק ה'1א ובסעיף 158א לחוק התכנון והבניה. לבסוף, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד ערוץ טלוויזיה אשר הפר את החובה ללוות את שידוריו בכתוביות או בתרגום לשפת הסימנים בהתאם חובות המוטלות עליו בחוק שידורי טלוויזיה (כתוביות וסימנים) התשס"ה-2005. 

פריט 10 לתוספת השנייה לחוק: דיני עבודה - בהתאם לפריט 10 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילה אשר לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בה מכוח הוראת סעיף 24(א(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות 16 ,17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. בנוסף, בהתאם לפריט 10 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילה לפי סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, בעילה לפי סעיפים 2 או 3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007 ובעילה לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996. והכול בתנאי שלא חל על העובד הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, כהגדרת המונח "הסכם קיבוצי" בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957. כך למשל, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מעביד בכל עילה שמקורה ביחסי העבודה לרבות השאלה האם יחסי עבודה כאלו התקיימו (בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה). כמו כן ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מעביד בעילה שמקורה במשא ומתן שניהל מול העובד, בין אם נתקבל העובד לעבודה ובין אם לאו (בהתאם לסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה). כן ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד קופת גמל הקשורה ליחסי עבודה (בהתאם לסעיף 24(א)(3)לחוק בית הדין לעבודה). ובלבד שהתביעה אינה כוללת סעד של פיצויי הלנה וכן היא אינה מוגשת על ידי עובד אשר חל עליו הסכם קיבוצי.

פריט 11 לתוספת השנייה לחוק: השבת אגרה או מס שנגבו שלא כדין - בהתאם לפריט 11 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד רשות להשבת אגרה, מס או תשלום חובה אחר, שלא כדין. המונח "רשות" לצורך פריט זה מוגדר בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, כרשות מרשויות המדינה, רשות מקומית וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין. כאשר רשות כאמור גובה תשלום שאינה מוסמכת לגבותו, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגדה להשבת סכומים אלו. יש להדגיש כי תובענה ייצוגית לפי פריט זה יכולה להתייחס רק לשנתיים שקדמו להגשת התובענה.

פריט 12 לתוספת השנייה לחוק: פרסומות באמצעים אלקטרוניים - בהתאם לפריט 12 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד מפרסם אשר הפר את החובה הקבועה בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982. בהתאם לסעיף 30א לחוק התקשורת, אין לשלוח לאדם הודעת דואר אלקטרוני, פקס, הודעת טקסט או לעשות שימוש במערכת חיוג אוטומטית, על מנת לפרסם דבר פרסומת, מבלי שהנמען נתן לכך את אישורו המפורש בכתב. 

פריט 13 לתוספת השנייה לחוק: העברת מידע או כספים באמצעות מערכת סליקה פנסיונית – בהתאם לסעיף 13 לתוספת השנייה לחוק, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד חברה להפעלת מערכת סליקה פנסיונית מרכזית בגין העברת מידע או כספים שלא כדין.

בהתאם לסעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות, ישנם שלושה סוגים של תובעים הרשאים להגיש תובענה ייצוגית: סוג אחד הינו כל אדם שיש לו עילת תביעה אישית המנויה באחד מהפריטים המנויים בתוספת השנייה לחוק, ובלבד שהשאלה העולה מתביעתו הינה משותפת לקבוצת בני אדם.
הסוג השני, הינו רשות ציבורית המנויה בתוספת הראשונה לחוק. רשות המנויה בתוספת הראשונה לחוק רשאית להגיש תובענה ייצוגית בעניינים הנוגעים לפעילותה ובלבד שהשאלה העולה מן התביעה משותפת לקבוצת בני אדם. בתוספת הראשונה לחוק מנויות שלוש הרשויות הציבוריות הללו: נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. יחד עם זאת, המועצה הישראלית לצרכנות נכללת גם היא בסוג זה של תובעים, הואיל וגם היא רשאית, בהתאם לחוק, להגיש תובענה ייצוגית.
הסוג השלישי, הינו ארגון הפועל למען מטרה ציבורית וללא מטרות רווח במשך שנה אחת לפחות. ארגון העונה על הגדרה זו רשאי להגיש תובענה ייצוגית בעניין הנוגע למטרות הארגון ובלבד שקיים קושי להגיש את התובענה הייצוגית בידי אדם פרטי ושהשאלה העולה מהתביעה משותפת לקבוצת בני אדם.
חשוב לזכור כי על מנת לאשר תובענה כייצוגית – על התובע המייצג להראות תנאים נוספים.

גם כאשר בית המשפט נוכח לגלות כי התובע אינו עונה לאף אחת משלושת האפשרויות הללו הוא רשאי לאשר את התובענה כייצוגית ובלבד שהורה על החלפת תובע מייצג. כלומר, בית המשפט רשאי להחליף את התובע המייצג, במידה ומצא כי מי שביקש לאשר את התביעה כייצוגית אינו רשאי כלל להגישה (ראו סעיף 8(ג)(2) לחוק).

בהתאם לסעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, בית המשפט קובע בסוף ההליך הייצוגי את שיעור שכר הטרחה המגיע לעורך הדין המייצג. על כן, בניגוד להליך רגיל, התובע המייצג אינו חייב בתשלום שכר טרחה מלא לעורך הדין. יחד עם זאת, התובע המייצג עשוי לחוב בהוצאות שעורך הדין הוציא לצורך הגשת ההליך (וזאת בניגוד לשכר טרחה עבור עבודתו של עורך הדין המייצג). כך למשל תשלום עבור חוות דעת שהיה צורך בהגשתה עם הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בנוסף, התובע המייצג עלול גם לחוב בהוצאות לטובת הצד השני, ככל שאלה ייפסקו בסיום ההליך ובמידה והתובענה נדחתה. תובע מייצג רשאי, במקרים מסוימים המפורטים בחוק ובתקנות תובענות ייצוגיות (סיוע במימון בקשות לאישור ותובענות ייצוגיות), התש"ע-2010 לפנות לקרן למימון תובענות ייצוגיות שהוקמה מכוח סעיף 27 לחוק, ותפקידה לסייע לתובעים מייצגים להגיש תובענות ייצוגיות בעלות חשיבות ציבורית וחברתית, ולבקש סיוע. התנאים להגשת הבקשה ואופן הגשתה מפורטים בתקנות תובענות ייצוגיות (סיוע במימון בקשות לאישור ותובענות ייצוגיות), התש"ע- 2010 ובאתר האינטרנט של משרד המשפטים.

בהתאם לחוק, מנהל בתי המשפט אחראי על ניהול פנקס התובענות הייצוגיות. פנקס זה מיועד לספק לציבור הרחב ולעורכי הדין מידע אודות תובענות ייצוגיות שהוגשו לבתי המשפט השונים. הפנקס מכיל מידע אודות בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו, בקשות לאישור שאושרו, הסכמי פשרה בתובענות ייצוגיות שהוגשו לאישור בית המשפט וכן אודות פסקי דין בתובענות ייצוגיות. לכן, אדם המבקש לגלות האם הוא מיוצג בתובענה ייצוגית, צריך לבדוק האם הוא נכלל באחת מן התובענות שהבקשה לאישורן כייצוגית התקבלה.

אפשרות נוספת הינה לגלות על כך מפרסום ידיעה בעניין לציבור. בהתאם לחוק, הודעה על החלטת בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית וכן הודעה על מתן פסק דין בתובענה ייצוגית, חייבות להתפרסם לציבור. לרוב, הודעות אלו מתפרסמות בעיתונים היומיים.

כאשר בית המשפט מאשר תובענה ייצוגית ומגדיר בהחלטתו את הקבוצה המיוצגת, עליו להורות על פרסום הודעה בעניין לחברי הקבוצה. לרוב מתפרסמות ידיעות אלו בעיתונים היומיים בישראל, אולם לעיתים מורה בית המשפט על אופן פרסום שונה. במידה ואדם הנמנה על הקבוצה המיוצגת, מעוניין לצאת מן הקבוצה, עליו להודיע על כך לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פרסום ההודעה, או בתוך מועד אחר שבית המשפט קבע בהחלטתו.

יחד עם זאת, בית המשפט רשאי להורות בהחלטת האישור, כי הקבוצה אשר בשמה תנוהל התובענה תכלול רק את מי שהודיעו לבית המשפט בכתב על רצונם להצטרף לתובענה. זוהי למעשה תובענה ייצוגית בדרך של הצטרפות. בניגוד למצב הרגיל, בתובענה ייצוגית בדרך של הצטרפות, הקבוצה המיוצגת תכלול רק את מי שביקשו להצטרף לקבוצה, ולא את מי שבית המשפט קבע שיהיו חלק מהקבוצה המיוצגת.
יש לציין כי גם לאחר אישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, יכול חבר בקבוצה המיוצגת לבקש לצאת מן ההסכם בכפוף לכך שבית המשפט יאפשר זאת.

בהתאם לסעיף 29 לחוק תובענות ייצוגיות, החוק חל על המדינה ומכאן שניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד המדינה בגין אחת מעילות התביעה המנויות בתוספת השנייה לחוק. יחד עם זאת, העילה הנפוצה ביותר, בה נעשה שימוש בתובענות ייצוגיות נגד המדינה, היא העילה הקבועה בפריט 11 לתוספת: עילת השבת אגרה, היטל או מס שנגבו שלא כדין. בהתאם לפריט זה לתוספת השנייה לחוק, כאשר רשות גובה תשלום שאינה מוסמכת לגבותו, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגדה להשבת סכומים אלו. למשל, אם הרשות המקומית גבתה ארנונה בסכום גבוה יותר מכפי שהיה עליה לגבות, ניתן להגיש בגין גביה זו תובענה ייצוגית כנגד הרשות המקומית. במסגרת תובענה כזו מתבקשת השבה של אותם הסכומים שגבתה הרשות המקומית שלא כדין. 
חשוב לציין כי המונח "רשות" כולל את כל רשויות המדינה וכן כל רשות מקומית או תאגיד שהוקם מכוח החוק (למשל, תאגידי המים העירוניים).
כמו כן חשוב להדגיש כי לא ניתן להגיש כנגד המדינה תובענה ייצוגית שהסעד המבוקש בה הוא פיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי ושעילתה הינה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה, וזאת לאור החריג הקבוע בסעיף 3(א) לחוק. כלומר, לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד המדינה (או רשות מקומית) בגין כך שזו לא פיקחה כראוי על הגורם שיצר את הנזק. כמו כן חשוב לדעת כי בחוק נקבעו ארבע הגנות שונות החלות על המדינה. (ראה שאלה הבאה: מהן ההגנות שנקבעו למדינה בחוק).

הסכם פשרה בתובענה ייצוגית הינו הסכם הנערך בין הצדדים לתובענה הייצוגית: התובע המייצג או מי שהגיש בקשה לאישור ועורך הדין המייצג מצד אחד, והנתבע מן הצד השני, שמטרתו ליישב את הסכסוך שבעניינו הוגשה התובענה הייצוגית (או הבקשה לאישור). ההסכם יכול להתקבל לפני או אחרי שאושרה התובענה כייצוגית.
בניגוד לתביעה רגילה, בתובענה ייצוגית הסכם פשרה חייב לקבל את אישורו של בית המשפט. אישור זה נדרש מכיוון, שבניגוד לפשרה בתביעה רגילה שהיא עניינם של הצדדים להליך, הפשרה בתובענה הייצוגית מכריעה בזכויותיהם של כל חברי הקבוצה המיוצגת. השפעה זו נובעת מכך שבהסכם מוסדרות זכויותיהם של חברי הקבוצה המיוצגת. למשל – במסגרתו קובעים הצדדים כמה ישלם הנתבע לחברי הקבוצה בתמורה ליישוב הסכסוך. מעבר להסדרת זכויותיהם של חברי הקבוצה המיוצגת, הסכם הפשרה גם חוסם מהם את האפשרות להגיש תביעות אישיות ועצמאיות בעתיד כנגד הנתבע בגין אותה עילת תביעה. אולם למרות השפעה ניכרת זו, ההכרעה בעניין מתקבלת רק על ידי התובע המייצג ועורך הדין המייצג מצד אחד והנתבע מצד שני וזאת מבלי שחברי הקבוצה השתתפו במשא ומתן או בעיצוב ההסכם. לכן, החוק קובע כי הסכם פשרה בתובענה ייצוגית ייעשה רק באישור בית המשפט. תפקידו של בית המשפט בהקשר זה הינו להגן על האינטרסים של חברי הקבוצה המיוצגת, אשר בשמם הוגשה התובענה ובשמם מתקבל ההסכם. לכן, בית המשפט יאשר הסכם פשרה רק אם הוא נוכח לגלות כי ההסכם הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה המיוצגת.

חבר קבוצה מיוצגת אשר אינו מסכים להסכם הפשרה שהושג בעניינו יכול להגיש התנגדות לאישור ההסכם בבית המשפט בטרם אישורו של ההסכם.
כאשר הסכם פשרה בתובענה ייצוגית מוגש לאישור בית המשפט, על בית המשפט להורות על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסכם הפשרה לציבור וכן על פרסום הבקשה בפנקס התובענות הייצוגיות. בנוסף, על בית המשפט לשלוח הודעה בעניין ליועץ המשפטי לממשלה וכן לרשות ציבורית מתאימה, בהתאם לנושא התביעה. כך למשל, בקשה לאישור הסכם פשרה, שהוגשה בתובענה ייצוגית שעניינה חוזה ביטוח, תשלח למפקח על הביטוח במשרד האוצר.
בהתאם לחוק, גופים אלו וכן אדם הנמנה עם חברי הקבוצה המיוצגת, רשאים להגיש לבית המשפט התנגדות מנומקת להסדר הפשרה שהוגש לאישור בית המשפט.
על כן, חבר קבוצה מיוצגת אשר אינו מסכים להסכם הפשרה שהוגש לאישור בעניינו, יכול להגיש התנגדות לבית המשפט. חבר קבוצה מיוצגת המעוניין להתנגד צריך להגיש את התנגדותו בתוך 45 ימים מיום פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לאישור הסכם הפשרה. במסגרת ההתנגדות על המתנגד להסביר מדוע ההסכם שהתקבל בין הצדדים אינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה המיוצגת. חשוב להדגיש בהקשר זה, כי הסכם הפשרה בתובענה הייצוגית, חל על כל חברי הקבוצה המיוצגת ובהתאם הוא גם חוסם את אפשרותם להגיש בעתיד תביעה עצמאית כנגד הנתבע. לכן, תפקידו של בית המשפט בהקשר זה הינו להגן על האינטרסים של חברי הקבוצה המיוצגת, אשר בשמם הוגשה התובענה ובשמם מתקבל ההסכם. בשל כך למשל, הסכם פשרה אשר אינו מעניק סעד הולם לחברי הקבוצה המיוצגת, עלול להיות בנסיבות מסוימות, הסכם בלתי ראוי, הוגן או סביר עבורם.