פנדמיה וההשלכות האחרונות על עולם העבודה בישראל – בין סולידריות לעבודה, הפרט והקולקטיב

המגפה העולמית הותירה (ועדיין) את אזרחי מדינת ישראל והעולם כולו חבולים ופצועים מבחינה בריאותית, נפשית, חברתית וכלכלית. פערים שכבר היו קיימים במשק בהתייחס למגדר, גיל, אנשים עם מוגבלות, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט הלכו והתחדדו בתקופת המשבר ובעקבותיו. פערים נוספים שהתחדדו הם בין שכירים, שזכו להגנה מהמדינה ברשת ביטחון מיידית של חל"ת ודמי אבטלה, לבין עצמאים ועוסקים זעירים, שנאלצו להמתין זמן רב לקבלת מענה למצוקתם, וגם המענה החלקי גרר אחריו בהמשך דרישה להחזר מענקים ששולמו. עוד בלט ההבדל בין הסקטור הציבורי, שנהנה מביטחון תעסוקתי ויציבות, לשכירים במגזר הפרטי, שמצאו עצמם חשופים לתנודות במחזור העסקים בעקבות הסגרים והמגבלות שביניהם. המשבר התאפיין גם בשוני בין עובדים מאוגדים לאלו שלא, בהגנה על יציבות התעסוקה והגעה מהירה יחסית להסדרים שאפשרו את המשך העבודה, גם תחת תקנות שעת החירום והמגבלות שהוטלו על פעילות המשק.    אלו הציפו שאלות כבדות משקל בקשר עם זכויות יסוד בעולם העבודה ובכלל, בפרט ביחס לכבוד האדם וחירותו, חופש התנועה והעיסוק.מושכלות יסוד הותוו עוד בראשית המשבר ע"י בג"ץ, שדחה עתירה לביטול תקנות שע"ח שהותקנו להתמודדות מול נגיף הקורונה החדש והגבילו, בין היתר, פעילות של עסקים ותנועה. כך, נקבע כי סעיפי היציבות בחוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, אינם אוסרים באופן מוחלט שלילה או הגבלה של זכויות יסוד וכלשונו של הנשיא א' ברק שהובאה' ,לא ניתן להגן על זכויות האדם בלא לפגוע בזכויות האדם..זכויות האדם אינן מרשם לכיליון לאומי. משטר דמוקרטי מתאפיין בכך כי הפגיעה בזכויות האדם נעשית לתכלית המקדמת זכויות אדם, והפגיעה אינה מעבר למידה הדרושה" (בג"ץ 2305/20 חברת שוזפו סחר בע"מ ואח' נ' רה"מ וממשלת ישראל 16.4.20).

​

על אף האמור, מרבית תקופת המשבר חלפה כמעט מבלי שבית הדין לעבודה נדרש לסוגיות הנ"ל. דווקא כעת כשהמשק מנסה לחזור לפעילות "רגילה" ככל הניתן, בצל איום המגפה, מתעוררוץ המחלוקות במלוא עוזן ומעניין לראות כיצד אלו יתפתחו בהמשך.

עוד מראשית הדרך נדמה היה כי במשולש האחריות על יציבות שוק העבודה שבין המדינה כריבון, למעסיקים והעובדים, היו המעסיקים הראשונים להיערך. בהעדר הסדר חקיקתי, במצב חריג וקיצוני ותנאי חוסר ודאות משפטית נדרשו המעסיקים לפעול במהירות לקיים את שגרת עבודתם באופן מיטבי. כך, התאחדות התעשיינים הוציאה חוזר לפיו למעסיק עומדים כלים משפטיים שדי בהם כדי לפעול ביחס לעובדים שאינם מתחסנים נגד נגיף הקורונה, או המסרבים להשיב אם עשו כן. זאת, בהתבסס על חובתו של המעסיק לדאוג לביטחונם של העובדים מכוח משפט העבודה, חובות תום הלב המוגבר ביחסי עבודה, החובה לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה, המוסדרת גם בחקיקה וחובת הזהירות המושגית מכוח דיני הנזיקין.

עמדתו הראשונית של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה היתה כי יש להמתין להסדר חקיקתי. עמדה זו רוככה ובשים לב ליוזמת חקיקה ממשלתית שתסדיר את הסמכות לדרוש התחסנות מעובדים מסויימים, לא אסר באופן גורף דרישות מעסיקים מעובדיהם ביחס לחיסון.

גם אירגוני עובדים נדרשו לנקוט עמדה. מזכלי"ת הסתדרות המורים איימה בחודש ינואר 2021 בנקיטת צעדים ארגוניים ושביתה ככל שלא תינתן למורים עדיפות בחיסונים, אך בהמשך יצאה נגד הקריאה לחייב בחיסון והודיעה כי "אף אחד לא יכריח אותנו". הסכמה קיבוצית ראשונה בסוגיה טעונה זו גובשה בינתיים בעיר תל אביב יפו, במכתב משותף לארגוני העובדים בעירייה והעירייה, כי עובדי ההוראה יידרשו להציג תעודת התחסנות, החלמה או תוצאה שלילית של בדיקת קורונה שנערכה במהלך  72 השעות האחרונות.

כעת זירת המחלוקת "הוטלה" לפתחם של בתי הדין לעבודה והנה אנו עדות ועדים כבר למורכבות הנוצרת אגב כך, ובנטייה להעדיף לעיתים את הקולקטיב על הפרט.

בהכרעה ראשונית הנוגעת לאנשים עם מוגבלות, נדונה דרישה לעטיית מסיכה, שאינה פולשנית כמו חיסון או בדיקה, אולם העובדת טענה למגבלה רפואית מלבצעה. ביה"ד הכשיר את עמדת המעסיק להורות למורה ללמד מרחוק נוכח סירובה כסבירה ומידתית (סע"ש 58948-02-21 אור שמש נ' משרד החינוך 10.3.21).

בהחלטה "טרייה" בעניינה של סייעת בחינוך המיוחד (סע"ש42405-02-21  סיגל אבישי נ' מועצה מקומית כוכב יאיר –צור יגאל מיום 21.3.21) הוחלט ליתן עדיפות לזכויות התלמידים, ההורים ושאר צוות בית הספר, בין היתר בהתבססות על זכותם לחיים וזכותו הקניינית של המעסיק במקום העבודה, המקנה לו חופש פעולה בניהול עסקיו לרבות בפעולות שיש להן השלכה על זכויות וחובות של עובדים.

הויכוח הציבורי הולך וגובר ועולה לטונים צורמים במיוחד. חוסר אמון ב"מערכת", בשילטון או בחיסון שפותח בזריזות (וחלק מתנגדים לחיסונים גם בשגרה) מובילים את השיח ומשקפים העדר סולידריות חברתית וההבנה שאדם אינו אטום בודד, אלא חלק ממקום עבודה ומחברה שנלחמת במגפה עולמית אשר פגעה קשות במדינה,שכעת מנסה לשקם עצמה. אותה סולידריות חברתית היא הראציונל העומד בבסיס משפט העבודה ונראה כי בית הדין לעבודה בהחלטות החלוציות חזר למושכלות יסוד אלו, אשר יחד עם חובת תום הלב המוגבר החלות ביחסי עבודה, על המעסיק ועל העובד כאחד, ואף בין עובד לחברו, הם שיובילו לטעמי גם את ההכרעות הבאות.