פסיקות ואזכורים

המשנה לנשיאה רובינשטיין כותב בעניין עע"מ 2978-13 מי הגליל – תאגיד והביוב האזורי בע"מ יוסף אחמד יונס: "זאת, בעת שניתן היה לצפות שהייצוג בתביעות אלה יבוא גם – ואולי בעיקר – מכיוונן של עמותות ציבוריות הפועלות לקידום מטרות חברתיות, ולאו דווקא מכיוונם של בעלי אינטרסים כלכליים פרטיים (ראו שם, בפסקה י"א); לענין זה ראו מאמרו של א' פינק, "תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי" מעשי משפט  ו' 157 (2014), הסבור – ובכל הכבוד, דעתי נוטה לדעתו – כי יש לעודד ארגונים ציבוריים ועמותות לעשות שימוש בכלי התובענה הייצוגית כדי לקדם אינטרסים ציבוריים חשובים".

השופטת חיות כותבת בעניין בג"צ 6298/07 יהודה רסלר נ' כנסת ישראל: "השאלה באיזו מידה יש בכוחה של הכרעה שיפוטית לחולל שינוי חברתי היא שאלה שמשפטנים ומלומדים בתחום מדע המדינה שיברו עליה את קולמוסם בארץ ובעולם. חבריי השופטים מ' נאור וח' מלצר וחברתי הנשיאה ד' ביניש הפנו לחלק מן הספרות המשפטית בנושא זה (ראו גם: רות גביזון "התקווה החלולה: האם בתי המשפט יכולים להביא לשינוי חברתי?" מעשי משפט ב 15 (2009)".

השופטת חיות כותבת בעניין ע"א 1535-13 מדינת ישראל נ' ציפורה איבי: "למרות שלא נמצאה עילה בדין המטילה חובה משפטית על המדינה לפצות את המטופלים על פגיעות שנגרמו להם בשל ביצוע ההקרנות, היו גורמים בפרקליטות אשר סברו כי יש לפצות את המטופלים, ובהם פרקליטת המדינה דאז דורית בייניש אשר ציינה במכתב שכתבה בעניין זה לשר הבריאות דאז חיים רמון, כי: "... למרות הטענות ההגנתיות האפשריות הנני סבורה שנפגעי הטיפול במחלת הגזזת הינם אוכלוסייה שראוי לפצותה ולא להיאבק בה בבתי משפט..." (מכתב מיום 6.9.1993 - מוריה צ'רקה "מאבקם של נפגעי הטיפול  בגזזת" מעשי משפט ו 135 (2014) בתוך הערת שוליים 28 (להלן: צ'רקה)). ואכן חודשים ספורים לאחר שניתן פסק הדין בעניין דמרי חוקקה הכנסת את החוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק הגזזת). חוק זה שהינו חוק סוציאלי מובהק, נחקק בעקבות הצעת חוק של עמיר פרץ כחבר כנסת מטעם ועדת העבודה והרווחה, וככל הנראה אין לו אח ורע במדינות אחרות שביצעו הקרנות של חולי גזזת (ראו חוות דעתה של פרופסור שפרה שוורץ, עמודים 65-58; עינבל מימון-בלאו "זהות אבודה: בין משפט  לחברה בקבוצת נפגעי הטיפול בגזזת" מעשי משפט ה  59 (2013))".

השופטת ברק-ארז כותבת בעניין רע"א 2334/18 אהרון עפרוני ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר: "יותר מופעים אלימים שאירעו לאורך ההיסטוריה מקבלים ביטוי במרחב הציבורי, וקהלים נוספים שנפגעו חושפים את פצעיהם. במובן זה, הקשר הגורדי לחוק הגרמני ולגרמניה בולם את האפשרות להעניק הכרה מלאה לקורבנות (לקריאה נוספת, ראו: ניצן הלפרין "קצבאות נכים בגין רדיפה  נאצית ותפיסת השואה בחברה הישראלית: בחינה בראי ביקורת לימודי המוגבלות" מעשי משפט ה 81 (2013))".

השופטת ברון כותבת בעניין בג"צ 7339/15 האגודה לשמירת זכויות הפרט נ' משרד הפנים: "הסטטוס נותן תוקף משפטי לקשר הזוגי ומבטא הכרה חברתית במערכת היחסים שבין שני בני אדם, ועל כן נודעת לו משמעות רחבה יותר מסך הזכויות הכלכליות והאחרות הנובעות ממנו. ברי אפוא ששלילתו של סטטוס הנישואים מקבוצות מסוימות בחברה הישראלית, משדרת כלפיהן מסר של חוסר שוויון ואף של נחיתות מוסרית, במובן זה שמשתמע שהקשר אינו ראוי לכבוד ולהגנה (ראו והשוו: יובל מרין "חירות, שוויון ונישואין חד-מיניים" המשפט ברשת: זכויות אדם – מבזקי הארות פסיקה 14 (2013); דן יקיר ויונתן ברמן "נישואין בין בני אותו  המין: האומנם הכרחי? האומנם רצוי?" מעשי משפט א 169 (2008))".

עעמ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה

עעמ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס

רעא 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות

עא 7842/16 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' צדוק לוי פירסק ואח'

בגץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה

בגץ 2311/11 אורי סבח נ' הכנסת

בגץ 6298/07 יהודה רסלר, רס"ן בדימוס נ' כנסת ישראל