ת"א 43408-02-19 פרלמוטר נ' מרקוביץ' ביטון
התובע והנתבעים הינם שכנים בניין מגורים משותף. התובע הינו הומוסקסואל ומנהל אורח חיים חילוני, והנתבעים, בעל ואישה, מנהלים אורח חיים דתי. מערכת היחסים בין התובע לנתבעים עכורה, וכוללת טענות הדדיות על התנכלות, תלונות הדדיות במשטרה, בתיעות הדדיות ובקשות לצווי הרחקה. התובע טוען כי הנתבעים מתנכלים לו בשל נטייתו המינית ואורח חייו החילוני. הנתבעים טוענים כי התובע מתנכל להם בשל אורח חייהם הדתי.
לטענת התובע, במהלך חג הסוכות בשנת 2017 השקה את העציצים בחצר הבניין במרחק מה מסוכת הנתבעים, והנתבעים הטיחו בו אמירות מבזות ומשפילות הנוגעות לנטייתו המינית באופן העולה כדי לשון הרע והטרדה מינית. הנתבעים מכחישים את טענתו וטוענים כי הוא הנוהג כלפיהם באופן מתריס ומקנטר, וכי מדובר בסכסוך שכנים ובאמירות שאין בהן כדי לשון הרע.
בפסק הדין נבחן המקרה בהתאם לארבעת השלבים המוכרים בפסיקה לבירור תביעות לשון הרע:
1. האם מדובר בלשון הרע? לטענת התובע לפיה הנתבעים עולבים בו זה שנים מאז עבר להתגורר בבניין לא הובאו תימוכין. גם לטענתו לפיה טינת הנתבעים כלפיו מקורה בהומופוביה ושנאת להט"ב לא הובאו ראיות. אשר להתבטאויות באירוע מושא התביעה, בהן כינו הנתבעים את התובע "חולה נפש", "זקוק לאשפוז", מי שיש לו "בעיה בזהות המינית" ומי ש"רק חתולות יסכימו לו", הדברים נאמרו במהלך ויכוח עם התובע, בסערת רגשות ניכרת. התובע מסר גרסה מיתממת שאינה מתייחסת לכך שקנטר את הנתבעים טרם התבטאו כך כלפיו, והציג בפני בית המשפט תמליל חסר. לא כל גידוף או קללה קבל עם ועדה ייחשבו כלשון הרע. כך יש להתייחס בהקשר זה להתבטאות "רק חתולה תסכים לך" וכן להתבטאויות בדבר בריאותו הנפשית של התובע, שהאדם הסביר יפרש כגידוף ולא כקביעת מצב אמת קליני בדבר בריאותו של התובע. ביחס לאמירה כי לתובע "בעיה בזהות המינית" המסקנה היא אחרת, אמירה זו עשויה לבזות את התובע ולהשימו ללעג ובוז. אמירות אלה המייחסות לתובע בעיות בזהות מינית לצורך עלבון, ופנייה לתובע בלשון זכר ובלשון נקבה תוך יצירת זיקה בין זהותו המינית לבין חתולים/חתולות שרק הם מסכימים לזה, במבחן האובייקטיבי יש לראות בהן לשון הרע.
2. הפרסום: דברי הנתבעת נאמרו לאזני בעלה הנתבע, ודברי הנתבע נאמרו לאזני אשתו הנתבעת. הגם שמדובר באירוע לו שותפים שני הנתבעים, אין לראות בהם אדם אחד ובכך התקיים יסוד הפרסום.
3. האם עומדות לנתבעים הגנות החוק? דברי הנתבע המהווים לשון הרע, בעניין זהוות המינית של התובע, אינם חוסים תחת הגנות החוק. ביחס ליתר האמירות, אילו היה בהן כדי לשון הרע, היו חוסות תחת הגנת תום הלב.
4. גובה הפיצוי: הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ש"ח.
טענות הנתבעים בדבר זוטי דברים ובדבר אשם תורם של התובע לא התקבלה, וכך גם דרישת התובע לפיצויים עונשיים.
אשר לעילת ההטרדה המינית, האמירות, אף שהן מבזות ועולות כדי לשון הרע, אינן עולות כדי הטרדה מינית- הן נאמרו לשם ביזויו של התובע כאדם, לא לשם ביזויו המיני.
מסכום הפיצוי לתובע קוזזו ההוצאות שכן הגיש תביעה מופרזת לתשלום פיצוי מופרז.
