ת"צ 40693-11-16 אברוקין נ' חברת קדישא (גחש"א) פ"ת
במהלך חודש פברואר 2024 התקיימו דיוני הוכחות בשלב התביעה, במסגרתם נחקרו מומחי התביעה, פרופ' שי דנציגר, אשר הגיש חוות דעת שביצעה סקר בקרב 500 יהודי ברית המועצות בנוגע לעוצמת הפגיעה כתוצאה מהפרקטיקה המפלה בה נהגה התובעת, ד"ר אנה פרישיצקי, סוציולגיות-אנתרופולוגית המתמחה ביהדות ברית המועצות, אשר הגישה חוות דעת שהתבססה על ראיונות עומק שנערכו עם חברי קבוצה, בני משפחות הנפטרים, והתובע המייצג, מר ניקי זינצ'נקו. כמו כן, נחקרו עדי הנתבעת, וכן המומחית מטעמה, הסוקרת ד"ר מינה צמח, אשר הגישה חוות דעת נגדית לזו של פרופ' שי דנציגר. חוות הדעת והסקר נתמכות במימון הקרן למימון תובענות ייצוגיות, עד לסך של 60,000 ש"ח.
במהלך החודשים אפריל-יולי 2024 הוגשו סיכומים בתיק וביום 20.8.2024 ניתן פסק דין, במסגרתו כב' המשנה לנשיאה השופטת חנה קיציס, קיבלה את התביעה וקבעה כי על הנתבעות לפצות את חברי הקבוצה בסך כולל של כ- 4.2 מיליון ₪.
פסק הדין כולל קביעות משמעותיות לעניין הפליה בקבורה והכיר בפגיעה הקשה הגלומה בקבורת יוצאי ברית המועצות בחלקות נפרדות. מדובר בפסק דין ראשון ותקדימי בהליך ייצוגי אשר מכיר בהפרדה בין קבוצות כהפליה ופוסק פיצוי בגינה. סכום הפיצוי, 1200 שח לחבר קבוצה, חוצה את תקרת הזכוכית המקובלת בפיצוי בגין נזק לא ממוני בהליך ייצוגי כאשר החובה לשלם לחבר קבוצה באופן אישי, תקדימית אף היא. חומרת הפגיעה קיבלה גם ביטוי בהטלת אחריות אישית על מנהלי בית העלמין. לנוכח חשיבות הציבורית של פסק הדין, התיק קיבל סיקור נרחב בתקשורת וכתבות בעניין התפרסמו בעיתונים מובילים בתחומם, לרבות כלכליסט ו-The Marker.
חרף ההישגים המרשימים הוחלט להגיש ערעור לבית המשפט העליון, על גובה הפיצוי האישי ושגגות נוספות שנפלו בפסק הדין. במקביל הוגש ערעור שכנגד מטעם הנתבעות, כנגד קבלת התובענה. הדיון בערעורים נקבע ליום 16.2.2026.
