מ"ת 32463-03-17 מדינת ישראל נ' פלוני
עובדות המקרה: פלוני ביצע עבירה של כניסה לישראל שלא כדין, במהלך דיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים, ביקש להשתחרר לחלופת מעצר מסוג "מעצר בית" בתחומי המדינה. פלוני חושש כי חייו יועמדו בסכנה הן עקב שיתוף פעולה והן עקב נטייתו המינית. וועדת המאוימים במשרד הביטחון דחתה בקשתו ובקשה שהוגשה למשרד הפנים טרם נענתה. השאלות המתעוררות לדיון הן האם ובאילו תנאים רשאי בית משפט הדן בעניינו של תושב האזור שאינו מורשה לשהות בישראל, לשחררו בתנאי שחרור בערובה לחלופת מעצר בתחומי המדינה וכן האם ניתן להתחשב במסגרת החלטה כזו בטענת הנאשם כי אם יגורש לאזור יעמדו חייו בסכנה עקב נטייתו המינית.
הכרעת הדין: שאלה זו שנויה במחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון אך ההלכה היא כי שחרור שכזה אפשרי, בכפוף לשיקול דעת שיופעל במקרה הפרטני. אין מקום לקבל את טענת המדינה בנוגע להבחנה בין מאוימות בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל לבין מאוימות אחרת. ניתן לשקול שחרור נאשם תושב האזור לחלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל, במקרה בו עומדת לו טענה לפיה יעמוד הוא בסכנת חיים בשטחי האזור מכל סיבה שהיא. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם "עקרון אי ההחזרה", שלפיו המדינה אינה רשאית לגרש מתחומה אדם למקום בו יהיו חייו או חירותו נתונים בסכנה. עוד מוסיף השופט כי החשש להתנכלות עקב נטיה מינית בקרב חברות מסורתיות אינו חשש בעלמא.
