אמצ (ת"א) 20859-06-15 פלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה
עובדות המקרה: שתי נשים הגישו בקשה משותפת לאימוצו של קטין שנולד לאחת מהן, על-ידי האם הלא הביולוגית. לשתיהן שני ילדים קודמים שנולדו בתקופת הקשר שבעניינים הושלמו הליכי האימוץ. לבקשתן החדשה צורפו בין היתר העתק מהסכם חיים משותפים ומהסכם הורות שאושר ע"י בימ"ש. אלא שבהמשך חלה תפנית: האם הביולוגית הגישה בקשה לקונית למשוך את בקשת האימוץ "בשל קשיים בזוגיות", ללא תצהיר וללא תגובת הצד השני, וחזרה על בקשה זו חודשיים לאחר מכן. המבקשת לאמץ הגישה תגובת התנגדות נחרצת לסגירת התיק, ובה הסבירה שהייתה הסכמה ביניהם על הורות משותפת, וביקשה מתן צו אימוץ וחלוקת זמני שהות ביניהן. בתגובה לבקשה, האם הביולוגית פירטה באריכות הפעם מדוע יש להיעתר לבקשתה לסגירת תיק האימוץ ואין תוקף להסכמים הקודמים ביניהם
הכרעת הדין: נמחק הליך האימוץ ונסגר התיק. בפסק הדין נכתב כי חוק האימוץ אינו נותן מענה למצב שבו נפתחו הליכים ואחד הצדדים חוזר בו מהסכמתו לאימוץ. "החוק אינו מאפשר מצב מבחינה משפטית של חיוב לאמץ ואיננו מאפשר לבית המשפט ליתן צו כשאחד הצדדים מתנגד". עוד מציינת השופטת כי "גם אם התחושה מכך איננה נוחה, בית המשפט מחויב לפעול בגדר סמכויותיו ואין מקום לקרוא לחוק דבר שאין בו". טענות הצדדים הנוגעות להסכם ההורות וביטול האימוצים יידונו במקום המתאים וכל אחת מהצדדים רשאית לפנות להליך משפטי כפי הבנתה למימוש זכויותיה. השופטת ממליצה לשתיים לשקול מסלול חלופי של הידברות, טיפול וניסיון להגיע להסכמות, לטובת 3 הקטינים.
