ע"פ 128/52 שווילי נ' היועמ"ש
עובדות המקרה: המערער הורשע בעבירת ניסיון למשכב זכר נגד רצונו של הנשכב (לפי סעיף 154 בצירוף סעיף 152(1)(ב) לפקודת החוק הפלילי), וכן בעבירות של גרימת חבלה חמורה ומניעת עד מלהעיד. המתלונן החל להתגורר בדירתו של המערער לאחר שהמערער נתקל בו במקרה ברחוב והציע לו להתגורר עמו, וזאת לכאורה בשל אדיבותו של המערער ומכיוון שלא הייתה למתלונן קורת גג באותה עת. בחלוף זמן מה, ולאחר שהמערער ניסה מספר פעמים לבצע במתלונן מעשה סדום כנגד רצונו – ניסיונות שכשלו בשל התנגדות המתלונן – התרחש האירוע נשוא כתב האישום, שבמסגרתו המערער איתר ברחוב את המתלונן, לקח אותו לחדרו ושם "התנפל" עליו. במהלך אירוע זה המערער ניסה לבצע "משכב זכר בגופו של המתלונן" והכה אותו באמצעות מקל עבה, עד שלבסוף המתלונן קפץ מן המרפסת של הדירה כדי להיחלץ, וסבל בשל כך פציעות שונות. במהלך החקירה, ולאחר שהמתלונן שוחרר מבית החולים, ניסה המערער להניאו מלהתלונן.
ההכרעה המשפטית: ביחס לניסיון למשכב זכר ולגרימת חבלה חמורה ההרשעה נותרה על כנה, וטענותיו של המערער לגבי מהימנות המתלונן ולגבי היעדר ראיה מסייעת – נדחו. ואולם הערעור התקבל ביחס לעבירת מניעת עד מלהעיד, שכן ביהמ"ש לא שוכנע שהתקיימו יסודות עבירה ושמטרת "השידולים או האיומים" של המערער הייתה להניא את המתלונן מלהעיד.
