עע"מ 4213/19 פלונית נ' משרד הפנים

עובדות המקרה: ערעור על עתירה מנהלית שהגישו המערערות, בנות זוג, על רקע סירוב המשיבים לרשום על סמך הצהרה וללא תעודה ציבורית את זוגתה של האם הביולוגית כאם נוספת לילד שנולד לאם הביולוגית. המערערות ביקשו לרשום את הורותה של בת הזוג על סמך הצהרה לפיה היא נשואה לאם הביולוגית, ללא תעודה ציבורית המכוננת הורות משפטית (צו אימוץ, צו הורות או הורות פסיקתי). הן טענו כי במקרה שבו בנות זוג נישאו זו לזו לפני הלידה, או כאשר הן מגדלות ילדים משותפים שניתן לגביהם זה מכבר צו הורות פסיקתי, אין כל צורך בנקיטת הליך נוסף לשם רישומן כאימהות לקטין הנוסף במרשם האוכלוסין. המשיבים סירבו לרשום את ההורות ללא תעודה ציבורית, והמערערות הגישו על כך עתירה מנהלית, שנדחתה.

דיון והכרעה: לא ניתן להסתפק בהודעה של בנות זוג לצורך רישום הורות האם הלא-ביולוגית, ועליה להציג לפקיד הרישום תעודה ציבורית שתעיד על קשר הורי. לא ניתן להסתפק בהודעה בלבד במקרה שבו, כבענייננו, מתבקשת הכרה באימהות מכוח "זיקה לזיקה", שכן אין זה מסמכותו של פקיד הרישום לברר שאלות מורכבות ולוודא קיומם של תנאים מסוימים לכינון הורות. מסקנה זו גם מוצדקת מהיבטים נוספים של קידום ודאות משפטית והבטחת טובת הילד. אשר לטענה לאפליית זוגות חד מיניים: קיימת הבחנה המבוססת על קיומו של שוני רלוונטי בין אופן הרישום של בנות זוג מאותו המין לבין אופן הרישום של בני זוג הטרוסקסואליים. זאת, שכן ניתן להניח כי על פי רוב בעלה של האם היולדת הוא אביו הביולוגי של הילד, בעוד שעל פי רוב זוגתה של האם היולדת נעדרת זיקה ביולוגית לילד.