בג״ץ 3148/18 – פלוני נ׳ שר הפנים
עובדות המקרה: העותרים 1 ו-4 הם זוג גברים טרנסג׳נדרים אשר לא עברו ניתוח לשינוי מין אך נרשמו במרשם האוכלוסין כזכרים. לאחר השינוי, הביאו העותרים ילדים, העותרים 3 ו-6, יחד עם העותרים 2 ו-5 בשני הליכי הריון ולידה ״טבעיים״. לאחר הלידה נדרשו העותרים 1 ו-4 למלא טופס הודעת לידה בעל שדות ״אב״ ו-״אם״ בלבד, כך שלא היה ביכולתם להתייחס לעצמם באופן שתואם למגדר שלהם ולפי הרישום במרשם האוכלוסין. בהמשך, נוכחו לגלות כי מינם שונה במרשם מ-״זכר״ ל-״נקבה״ וכי נרשמו שניהם כ-״אם״ ילדיהם בתעודת הלידה. על רקע זה הגישו העותרים עתירה (בג״ץ 8391/16) בה הציעו המשיבים מתווה לפיו טרנסג׳נדר שחפץ כי רישומו כ-״זכר״ במרשם האוכלוסין לא ישתנה לאחר הלידה, יידרש לפנות טרם הלידה או בסמוך לאחריה לוועדה הרב-מקצועית לבחינת מתן אישור על שינוי מגדר ללא ניתוח. המשיבים הודיעו בנוסף כי הם מסכימים לשינוי רישומו של עותר 1 בחזרה ל-״זכר״.
בעתירה הנוכחית, ביקשו העותרים להורות כי מרגע שמינם של טרנסג׳נדרים שונה במרשם האוכלוסין רישום המין שלהם לא ישנה ללא רצונם, להורות על הנפקת טפסי הודעת לידה עם השדות ״אב״ ו-״אב״, ועל בטלות המדיניות לפיה ההורה הטרנסג׳נדר מצוין במינו המולד בתעודת הלידה של ילדו. בנוסף, ביקשו להורות על בטלות ההחלטות לשנות את רישום מינו של העותר 1 ל-״נקבה״, להורות על בטלות ההחלטה על שינוי מינו של העותר 4 ל-״נקבה״, ולהורות על הנפקת תעודות לידה לעותרים 3 ו-6 שבהן יופיעו העותרים 1 ו-4 כאבותיהם. המשיבים הודיעו בתגובה על אימוץ מתווה לפיו טרנסג׳נדר שעבר היריון ומבקש להותיר את רישומו במרשם האוכלוסין כ-״זכר״ ידרש לפנות לוועדה הרב-מקצועית במהלך ההיריון או בסמוך לאחר הלידה. ככל שיקבע כי לא חל שינוי מגדרי, רישום מינו יוותר כ-״זכר״ ותונפק תעודת לידה שבה יופיעו השדות ״הורה״ ו-״הורה״. אם לא תוגש פנייה במועד, או שהוועדה תקבע כי חל שינוי מגדרי, היולד יירשם כ-״נקבה״ במרשם האוכלוסין וכ-״אם״ בתעודת הלידה. המשיבים הוסיפו כי הוחלט להנפיק לעותרים 3 ו-6 תעודות לידה עם השדות ״הורה״ חרף העובדה שהעותרים לא פעלו בהתאם למתווה. לאחר שהעותרים השיבו, ניתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יוחלפו השדות לשדות ״הורה״ אם נעשתה פנייה לוועדה לפי המתווה, וזאת גם במקרה שהוועדה קבעה שחל שינוי מגדרי, כלומר ללא תלות בהכרעת הוועדה.
טענות הצדדים: לטענת העותרים, הזכויות לשוויון, כבוד ואוטונומיה של טרנסים כוללות גם את הזכות ״ללשון פניה מכבדת ומתאימה״, וזאת נוכח השאיפה לאפשר הכרה בזהותו של הפרט, וכן נוכח החשש שאי-הלימה בין זהותו המגדרית של אדם ואופן ההתייחסות אליו בתעודות רשמיות תתייגו כחריג ותחשוף אותו לסיכון מוגבר לאלימות ואפליה. העותרים טוענים כי המתווה מוביל לפגיעה בלתי-מידתית בזכויות טרנסג׳נדרים, מבלי שהוצגה תכלית או הצדקה לכך. העותרים אף הדגישו כי תעודת הלידה לא נועדה להעיד על מין הורי הילוד אלא על היילוד עצמו, כך שאין הכרח ללשון ממוגדרת בתיאור ההורים. המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות בשל היותה תיאורטית, מאחר ועניינם הפרטי של העותרים בא על פתרונו ועל כן שונה מהנסיבות שפורטו בצו על תנאי. שר הפנים הגיש עדכון כי הוא מתנגד באופן עקרוני לרישום השדות ״הורה״ בתעודות לידה, וכי לעמדתו מי שעבר היריון ולידה צריך להירשם כ-״אם״ היילוד גם אם פנה לוועדה הרב-מקצועית במהלך ההיריון או בסמוך ללידה.
הכרעת הדין: הנשיאה חיות קבעה כי על אף עמדת שר הפנים, מטענות המשיבים בשתי העתירות עולה כי הם אינם חולקים על כך שקיימת אפשרות להנפיק תעודת לידה ובה רישום נייטרלי של הורי היילוד מבחינה מגדרית. לאורך ההליך כולו לא הציגו המשיבים כל הצדקה מהותית לסירובם להפוך את הצו על תנאי למוחלט, דבר המצדיק כשלעצמו את קבלת העתירה. יש ממש בטענת העותרים בדבר ההבדל הקיים בהקשר זה בין התכלית של מרשם האוכלוסין לזו של תעודת הלידה - בעוד מרשם האוכלוסין נועד לספק מידע על הפרט הרשום בו, תעודת הלידה נועדה לספר מידע על היילוד ולא על הזהות המגדרית של הוריו. מטעמים אלו, הנשיאה חיות, המשנה לנשיאה מלצר והשופטת וילנר קיבלו את העתירה כך שנקבע כי תעודה לידה עם השדות ״הורה״ יונפקו ליילוד בכל מקרה שבו הורה טרנסג׳נדר שעבר את ההיריון פנה לוועדה הרב-מקצועית במהלך ההיריון או בסמוך ללידה, וזאת ללא תלות בהכרעתה של הוועדה בשאלת שינוי המגדר.
