בד״ר 1220961-7 - פלונית נ פלוני
עובדות המקרה: זוג סטרייטים נשוי ולהם שני ילדים קטינים, כאשר האם, התובעת, הגישה תביעת גירושין בשנת 2019, תשע שנים לאחר נישואי הזוג, ובה טענה לאלימות הבעל כלפיה וכלפי הילדים, בגידות וקיום יחסי מין ״קוקסינליים״ (כך בפסק הדין) וסטיות מניות של הנתבע. לטענת התובעת, הנתבע הסתיר ממנה את נטיותיו המיניות והדבר נודע לה באקראי. הבעל טען כי סיפר לה על נטיותיו המיניות כבר בתחילת הנישואין. הבעל אף הורחק מהבית בצו הגנה שניתן בבית משפט בגין אלימות כלפי ביתו הקטינה. התובע טען כי גילה את נטיותיו המיניות לתובעת בשנה הראשונה לנישואיהן אך הדבר לא הפריע לה, ורק בשנה האחרונה על רקע הסכסוך שפרץ ביניהם בשל האשמותיה על אלימות מצדו היא מאסה בו. לטענתו התובעת משתמשת בגילוי נטיותיו המיניות כעילת גירושין רק בעבור תביעת הכתובה.
הכרעת הדין: הדיון נסוב סביב השאלה האם סטיותיו המיניות של הנתבע הם אלה שגרמו לפירוק הנישואין, או שמא דווקא התנהלותו הקשה של הנתבע כלפי הילדים, כלומר טענותיה של הנתבעת על נטיותיו המיניות של הנתבע מהוות רק לשם הקמת עילה לתביעת הכתובה. התובעת ידעה כבר בראשית הנישואין על נטיותיו המיניות של הנתבע, אך הדבר לא הפריע לה לסלוח לו ולהמשיך לקיים עמו יחסי אישות ולנהל אתו חיים רגילים משך שנתיים וחצי לפחות, ולכן יש לראות בהתנהלות הנתבע כלפי הילדים כגורם המרכזי והמכריע יותר ליוזמתה ולרצונה של התובעת להתגרש מהנתבע. לפי ההלכה יש לראות בטענות התובעת לכל היותר כמאיסות באמתלה מבוררת, שיש בה כדי להצדיק את מניעת חיי האישות מצדה ולא להחשיבה כאישה מורדת, ומבחינתה אולי גם לדרוש ממנו לעזוב את הבית ולהתגרש - אך אין לראות בכך עילת גירושין מובהקת שתצדיק את תביעת הכתובה שלה בסך 360 אלף ש"ח.
אילו היה מוכח כי מדובר בבעל המקיים יחסי מין עם גברים, היה מקום לדון אם קיימת עילת גירושין של רועה זונות כפי שיש בבעל המנאף עם נשים זרות. אולם עובדה זו לא הוכחה וכנראה גם אצל התובעת הדבר היה רק בגדר של חשדות, לאחר שמצאה התכתבויות מיניות. בנסיבות אלה אין כדי להקים עילת גירושין לצורך גביית כתובה לאחר שהתובעת החליטה ליזום את הגירושין, עזבה את חדר השינה וה4 את חיי האישות. בהתאם לשלושת הטעמים שבספר האגודה נראה כי ביחס לעשיית מעשים מגונים, למרות הכיעור הרב שיש במעשים האלה (וכן איסור הוצאת זרע לבטלה הכרוך בהם) צריך עיון האם הטעמים האמורים מתקיימים כאן. במקרה לא מתקיימת מניעת עונתה, וגם לא איבוד הון מאחר שלא מדובר כאן בבעילת נשים אחרות, שעל זה נאמר איבוד ההון שבספר משלי. בנוגע לטעם השלישי של קלקול האישות וחיי הנישואין, יש מקום לדון אם יסוד קלקול האישות הוא בהפרת ברית הנישואין של המערכת האישית והאינטימית של בני הזוג בכך שהבעל עוזב את אשת חיקו והולך לחיק נשים אחרות, אזי טעם זה לכאורה איננו שייך למקרה. נראה כי בשל הספיקות המרובים הללו יש קושי גדול להכיר בכך עילה של 'רועה זונות' כדי לפסוק כפייה בגט – בפרט כאשר העיקר חסר מן הספר, מניעת כל ענייני האישות, עונתה ומזונותיה כפי שהוזכר בכל הפוסקים. גם אין לדון את הבעל כדין בעל מורד – כפי שנתבאר לפנינו לעיל. בנוסף, יש הסוברים שכדי לכפות בעל 'רועה זונות' יידרש צירוף של כל שלוש הסיבות שנכתבו בספר האגודה. על כן, תביעת הכתובה נידחת והתובעת לא זכאית לגבות את כתובתה.
