בג״ץ 6603/20 – סגל נ׳ שר הפנים

עובדות המקרה: שני זוגות הומואים אשר הביאו ילדים בפונדקאות בחו״ל ביקשו לרשום את שמות המשפחה של ילדיהם כפי שנרשמו בתעודות הלידה שהונפקו בחו״ל, אך רשות האוכלוסין וההגירה רשמה את שמות המשפחה של הקטינים בהתאם לשם משפחתו של האב הגנטי של כל קטין. ממונית מרשם ודרכונים השיבה לפניית העותרים כי הרישום נעשה בהתאם לסעיף 3 לחוק השמות, המורה כי שם משפחת הקטין ירשם כשם משפחת האב. הזוגות עתרו למתן צו על תנאי אשר יורה לרשות האוכלוסין וההגירה לפרט מדוע לא תרשום שמות משפחה של ילדים שנולדו בחו״ל כפי שנרשמו בתעודות הלידה, ומדוע לא תבטל את רישום שמות המשפחה של ילדי הזוגות ותרשום את שמות המשפחה לפי הצהרת ההורים וכפי שנקבע ב4. העותרים טענו כי המשיבה מסרבת שלא כדין לרשום את שם משפחת הקטינים באופן שתואם את תעודות הלידה, כי הסירוב מנוגד לכללי המשפט הבינ״ל ולפסיקת העליון, כי הסירוב פוגע בזכות ההורים לאוטונומיה, כי סעיף 3 לא חל על לידות שהתרחשו בחו״ל וכי הרשות פעלה בחוסר סבירות בהחלת הסעיף באופן דווקני על העותרים. כמו כן נטען כי מדובר במדיניות עקבית של הרשות הפוגעת בזכויות מוגנות ללא ביסוס בדין ועל כן הדיון בעתירה מוצדק מכח סעיף 15(ד)(2) לח״י: השפיטה. המשיבים טענו כי דין העתירה ליהדחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בהתאם לסעיף 5(1) ולפרט 12(7) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים.

הכרעת הדין: השופט קרא דחה את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי, מאחר ועתירות נגד החלטות הרשות אשר התקבלו לפי חוק השמות ידונו בבתי המשפט לעניינים מנהליים. הובהר כי בית המשפט ידון בעניין המצוי בסמכותה המקבילה של ערכאה אחרת במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד.