עמ״ש 25434-11-18 - היועמ״ש נ׳ פלוניות
עובדות המקרה: בנות הזוג אזרחיות ישראל ותושבות אוסטריה. השתיים רשומות במרשם האוכלוסין בישראל כנשואות אך אינן מתגוררות בישראל באופן קבוע החל משנת 2014. המשיבות עתרו למתן צו הורות פסיקתי אשר יקבע את הורותה של המשיבה 2 על הקטינים, החל ממועד לידתם. הקטינים הינם תאומים אשר נולדו באוסטריה והם בעלי אזרחות ישראלית מכוח אזרחותה של אמם הביולוגית, המשיבה 1. המערער התנגד לבקשה לצו ההורות מאחר ולטענתו דרישת התושבות בישראל היא תנאי בל יעבור למתן הצו אשר נועדה להסדיר את מעמד הקטין על ידי מדינת התושבות ובחינת טובת הקטין על ידי המדינה בה מתגורר. בימ״ש קמא העניק לבנות הזוג צו הורות על סמך טובת הקטינים, כי נדרשת הסכמת הרשויות בישראל לרישום המשיבה 2 כהורה לקטינים באוסטריה, כי ישנה אפליה ביחס לזוגות הטרוסקסואלים שרישום הורותם לקטין ישראלי אינו מותנה בתושבות, וכי הוכחה זיקה משמעותית בין המשיבות לארץ. בימ״ש קמא אף טען כי דרישת התושבות עלולה לרוקן מתוכן את משמעותה של האזרחות הישראלית ומכלול הזכויות הנובעות ממנה, ביניהן הזכות להורות.
לטענת היועמ״ש, שגה בית המשפט קמא בהענקת צו ההורות הפסיקתי, כאשר צו זה שואב השראה מחוק האימוץ וחוק הפונדקאות, בהן דרישת התושבות היא דרישה הכרחית בעת מתן הצו מכוח גזרה שווה לדרישות החוקים הנזכרים. בנוסף, טען כי על פי כללי המשב״ל הפרטי מקום המגורים מהווה קריטריון מוביל בכל הנוגע לקביעת סמכות בסוגיות הנוגעות למעמד האישי, וכי קיים הבדל אינהרנטי בין הורות שבעובדה לבין הורות שיש לכוננה ע״י צו שיפוטי, כאשר הרציונל העומד מאחורי דרישת התושבות הינו קיומו של קושי במתן חוות דעת מקצועית בנוגע לטובת הילד, מניעת פיצול סטטוס משפטי בעניינו של הילד ומניעת “Forum Shopping”.
לטענת המשיבות, דרישת התושבות הינה בלתי חוקית ואינה חוקתית, כאשר היא פוגעת בזכות המשיבות להורות ומפלה אותן בכך שנדרשת מזוגות חד מיניים בלבד. בנוסף, המלצות היועמ״ש והצוות המקצועי אינן מחייבות, וגם על פיהן יש שיקול דעת ליתן צו במקרה בו בנות הזוג הן אזרחיות ישראל ובעלות זיקה ברורה למדינה כבמקרה הנדון, מאחר ושהייתן באוסטריה זמנית בלבד. בנוסף נטען כי רישום הקטינים כילדיה של המשיבה 1 בקונסוליה הישראלית מלמד כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בהורות וכי טובת הקטינים מחייבת את מתן הצו.
הכרעת הדין: אין כל קביעה מפורשת בדין לעניין הצורך בתושבות של בני זוג חד מיניים על מנת לקבוע הורותם. מדינת ישראל מחייבת את אזרחיה לרשום את ילדיהם שנולדו בחול ועל כן שומה על בית המשפט הישראלי לברר את הורותו של מי שטוען לכך, גם אם מדובר בנישואין חד-מיניים. הוכח כי בנות הזוג עומדות בשיקולים שפורטו ע״י הוועדה המייעצת לדרישת התושבות, שכן בנות הזוג היו זמינות לצורך תסקיר, שתי בנות הזוג ישראליות ולכן ראוי שהמדינה תקבע את הורותם, אין פסול בחיפוש אחר הפורום המתאים והמקל בו יוכלו בנות הזוג לקבל את צו ההורות וכי חשש ליצירת הורות פיקטיבית לצורך השגת מעמד אינו מתקיים מאחר ובנות הזוג והקטינים ישראלים. יתרה מכך, בנות הזוג מקיימות קשר של ממש עם המדינה וטובת הקטינים העולה בנסיבות העניין מחייבת בהכרתן כהוריהם. על כן, ומאחר והמלצת הצוות המקצועי מאפשרת הכרה בהורות על אף העדר תושבות, הותיר ביהמ״ש את צו ההורות על כנו מפאת נסיבות העניין דנן על אף שהבהיר כי אין בכך לקבוע כי אין להיזקק לתושבות לצורך מתן צו הורות פסיקתי.
