תמ״ש 14488-04-18 – פלונית ואח׳ נ׳ היועמ״ש
נסיבות המקרה: המבקשות הינן בנות זוג לשעבר אשר ניהלו מערכת יחסים במשך כתשע שנים. השתיים חתמו על הסכם חיים משותפים, נושאות שם משפחה משותף ואף מגדלות שני קטינים אשר הובאו לעולם באמצעות תרומת זרע – כאשר קטינה אחת בלבד אומצה על ידי המבקשת 2. לאחר הפרדה, הוסכם כי המבקשות תפעל יחד להסדרת רישום ההורות של המבקשת 2 בדרך של אימוץ, כאשר אכן הגישו המבקשות יחד בקשה למתן צו הורות פסיקתי ממועד הלידה בחלוף שלוש וחצי שנים מן הלידה. ניתן אף תסקיר הממליץ על כינון ההורות. המבקשות טענו כי הן ממלאות את התנאים הנדרשים לקבלת הצו, כי הינן ממשיכות לגדל את הקטין בשותפות מלאה, כי המלצות הצוות המקצועי אינן מחייבות, כי לא עולה מהן שניתן למבקשות לכונן יחסי הורות רק באמצעות אימוץ וכי המדינה אף נתנה הסכמתה למתן צווי הורות במקרים בהם בני הזוג נפרדו. ב״כ היועמ״ש טען כי יש להפנות את המבקשות להליך אימוץ עקב העיתוי בו הוגשה הבקשה, אשר מנוגד לתנאי ״זיקה לזיקה״ הנדרש להענקת צו הורות פסיקתי. עוד טען כי פסקי הדין עליהם התבססו המבקשות ניתנו לפני גיבוש המלצות הצוות המקצועי וכי יש להעניק צו הורות לבני זוג שנפרדו רק במקרה שבו אחד מבני הזוג מתנגד לכינון יחסי ההורות.
הכרעת הדין: בית המשפט קיבל את תביעת המבקשות וקבע כי עמדת ב״כ היועמ״ש מביאה למצב אבסורדי בו מצבם המשפטי של בני זוג מסוכסכים טוב משל אלו שנפרדו אך מבקשים לקבל צו הורות בהסכמה. בית המשפט קבע כי על אף האיחור במועד הגשת הבקשה והגבלת תשעים הימים המצויה בהמלצות הצוות המקצועי, קביעה רטרואקטיבית של צו הורות מסורה לשק״ד ביהמ״ש אשר יבחן נסיבות כל בקשה לגופה.
