עמ"ש 52550-10-18 נ. ואח' נ' מ. ואח'
עובדות המקרה: בנות זוג נשואות הביאו לעולם ילדים יחד עם גבר, עימו האם הביולוגית מבין בנות הזוג, חתמה על הסכם להורות משותפת בשנת 2013 אשר קיבל תוקף של פסק דין. בשנת 2017 הגישו בנות הזוג תביעה למתן צו הורות פסיקתי אשר יכיר בבת הזוג של האם הביולוגית כאם של הילדים, כך שלילדים יהיו שלושה הורים רשומים. האב הביולוגי והיועמ"ש התנגדו לבקשה בטענה שלא ניתן להכיר בהורה שלישי. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, ובתגובה בנות הזוג הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי.
הכרעת הדין: בית המשפט המחוזי דחה את הערעור פה אחד. בפסק הדין השופט ויצמן ציין כי הנושא שעל הפרק הוא צורתו של התא המשפחתי והיחסים בין חבריו, וכי זוהי סוגיה בעלת השלכות חברתיות, אתיות וכלכליות. השופט קבע כי במקרה דנן לא מתקיימת מצוקה פרטית אשר מחייבת פתרון חירום שכן לילדים הורים ביולוגיים, והם אף מכירים בבת זוגתה של האם הביולוגית כבעלת נוכחות משמעותית. לכן, נפסק כי ראוי להותיר בידי המחוקק את המלאכה ליצירתו של מתווה אשר יספק מענה לסוגיות מסוג זה, תוך שקלול כל ההשלכות אשר עשויות לנבוע ממנו. השופט הוסיף כי אף במדינות העולם ההכרה בתא המשפחתי אשר כולל יותר משני הורים, נעשתה לרוב בדרך של 2, ולא כיצירה פסיקתית של בתי המשפט. השופטת פלאוט הצטרפה לפסק דינו של השופט ויצמן, וקבעה, בנוסף, כי במסגרת הסכם ההורות אשר נחתם בין ההורים הביולוגים, לא הוענקה לבת זוגתה של האם הביולוגית זכויות כהורה, ולכן אין ביכולת האחרונה לבקש אכיפה של זכויות אלו. כמו כן, השופטת ציינה כי אין מקום לקבל את טענת המערערות לפיה יש לרשום שלושה הורים לקטינים, לאחר שהכנסת דנה בסוגיה זו ודחתה את האפשרות לרישום של יותר משני הורים.
