ע"פ 3239/14 נור אלאדין חמאיסה נ' מדינת ישראל

עובדות המקרה: המערער הינו שוהה בלתי חוקי תושב הרשות הפלסטינית שדקר למוות אדם מבוגר שהעניק לו מקלט מגורים בישראל. המערער הורשע, בעבירות של רצח בכוונה תחילה; שיבוש מהלכי משפט; גניבה; ושהייה בלתי חוקית בישראל. בעקבות הרשעתו בדין, דן בימ"ש קמא את המערער למאסר עולם. בנוסף, הושתו על המערער פיצויים למשפחת המנוח, בסך 80,000 ₪. המערער מלין על הרשעתו בעבירת הרצח ולחילופין על גזה"ד. לטענת המערער הוא פעל מתוך הגנה עצמית, או שעומדת לו טענת הגנה עצמית מדומה, שכן מטרתו הייתה להדוף תקיפה פיזית ומינית מצדו של המנוח, שהיוותה לטענתו "פגיעה בכבודו".

הכרעת הדין: הערעור נדחה. חרף ההחלטה לפסול את ראיית דו"ח השחזור (עקב הפרה חמורה של זכות ההיוועצות עם עו"ד ע"י המשטרה), נקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לביסוס הרשעת המערער ברצח. התשתית העובדתית, המבוססת היטב בראיות, מצביעה על כך שהמערער צפה את התוצאה הקטלנית הנובעת מהשימוש בסכין, והמשיך להיאבק עם המנוח לאחר הדקירה בצווארו מתוך כוונה להמיתו. היעדר הקנטור מצדו של המנוח נעוץ לכל היותר בניסיון לקיים עם המערער יחסי מין לאחר שהשקה אותו לשכרה - ניסיון שלא כלל כפייה או אלימות. זאת, בנסיבות המצביעות על כך שהמערער היה מודע היטב לנטיותיו המיניות של המנוח, וייתכן שאף קיים עמו בעבר יחסי מין מלאים או חלקיים. כן נדחתה טענת המערער כי עומד לו סייג ההגנה העצמית. אף לו נניח לצורך הדיון בלבד, הגם שטענה זו נדחתה, כי המערער הותקף מינית ועמד בסכנה מוחשית לגופו או לחייו, הרי שכשל המערער בתנאי המידיות, הנחיצות והפרופורציה. לא נמצא מקום להתערב בסכום הפיצויים שהושת על המערער, שהינו ממילא נמוך מהמקובל, וזאת לנוכח האסון שהמיט על משפחת המנוח.