עפ 5930-13 פלוני נ' מדינת ישראל

עובדות המקרה: מדובר בערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי. המערער נידון ל-4 שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ותשלום פיצוי כספי למתלונן, בעקבות הרשעתו בעבירות איומים וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. באירוע הדקירה נעשה שימוש בכל הבא ליד, לרבות צוואר בקבוק שבור והכל בשעה שהמתלונן שׂרוע וכּנוּע. הרקע למעשה: המערער הגיע לביתו של המתלונן על-מנת להיפגש עימו, לאחר שהשניים הכירו במפגש קודם. במהלך המפגש, ביקש המתלונן מהמערער להפסיק את המגע האינטימי ביניהם, למחוק את מספר הטלפון שלו ולצאת מביתו. המערער סירב למחוק את המספר, ובין השניים התפתח ויכוח. המתלונן בתחילה נעל את דלת דירתו במטרה למנוע מהמערער לצאת עד שימחק את מספר הטלפון שלו, ואילו זה עמד על סירובו, באומרו למתלונן כי "הוא לא יודע עם מי הוא מתעסק ומה המערער יכול לעשות לו". המערער הוציא מהמקרר בקבוק בירה והשליכו על הרצפה לכיוון המתלונן. המתלונן פתח את הדלת וביקש ממנו שלא ינהג באלימות – אך זה ניפץ על ראשו בקבוק, והחל להכות ולדקור אותו בכל חלקי גופו. לאחר האירוע, המתלונן נזקק לתפרים, נאלץ לעבור טיפולים שונים, ונכפתה עליו חופשת מחלה ארוכה.

הכרעת הדין: עונשו של המערער יופחת מ-4 שנות מאסר ל-3 וחצי שנות מאסר בפועל. עם זאת, נקבע כי עונש המאסר-על-תנאי והחיוב בפיצוי הכספי למתלונן יוותרו על כנם. בפסק-הדין הוסבר כי מה שהוביל להחלטה להקל קמעא בעונשו של המערער, הוא שילוב בעל "אפקט מצטבר" בין ההחמרה שנעשתה בקביעת מתחם הענישה מעבר למתחם שהמדינה ביקשה לקבוע מחד גיסא, וההחמרה בגזירת העונש מאידך גיסא.