בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים - הנימוקים

עובדות המקרה: העותרות הן בנות-זוג המבקשות להביא לעולם צאצא בדרך של הפריית ביצית שתילקח מגופה של העותרת 1 ותושתל ברחמה של העותרת 2, אשר תישא את ההיריון ותלד.
משרד הבריאות דחה את בקשותיהן לקבלת האישורים לביצוע הליך זה בישראל ומכאן עתירה זו, התוקפת הוראות שונות בחוק הפונדקאות ובחוק תרומת ביציות. במהלך הדיונים הוציא משרד הבריאות נוהל חדש המאפשר לעותרות את הוצאת הביציות בישראל, ביצוע ההשתלה בחו"ל וקבלת הכרה בהורות – המשותפת גנטית-ביולוגית – בארץ, אך העותרות מבקשות הכרה חוקית בביצוע כל ההליך בישראל.

ההכרעה המשפטית: בג"צ, בהרכב מורחב של 7 שופטים, דחה את העתירה ברוב דעות (ארבעה כנגד שלושה).
לעמדת הרוב, שנ1 ע"י הש' רובינשטיין, המצב החוקי הקיים בישראל, במערך שבדין המצוי, אינו מאפשר את המבוקש על ידי העותרות, וזאת כיון שחוק הפונדקאות וחוק תרומת ביציות אינו חל על מצב מעין זה.
נכתב כי המכשלה הניצבת בפני העותרות בקשר עם מסלול הפונדקאות היא כפולה: ראשית, העותרות אינן עונות להגדרת "הורים מיועדים" הקבועה בחוק הפונדקאות לפיה "הורים מיועדים" הינם - "איש ואשה שהם בני זוג".
כל ההרכב סבר כי קיומם של הליכי 2 עכשויים להרחבת מעגל הזכאות הקיים בחוק הפונדקאות מצדיק ריסון שיפוטי;
שנית, קיים ספק של ממש האם בנסיבות המקרה זירת הפונדקאות – שליבת ההסדר הקיים בו הינו ניתוק בין הפונדקאית להורים המיועדים – תואמת את מבוקשן. לדעת הרוב, הפנייתה של העותרת 1 במצב החוקי הקיים, להגשים את זכותה מחוץ לישראל בהתאם לנוהל החדש, אין משמעה אוטומטית פגיעה בלתי חוקתית בזכותה (הגם שהדבר כרוך באי-נוחות);
בנוגע לחוק תרומת ביציות, המכשלה הניצבת בפני העותרות נובעת מהדרישה כי לנתרמת (מקבלת הביציות) יהא צורך רפואי בתרומה – אך היא אישה בריאה, ככל הידוע. הובהר בדעת הרוב שיש לשקול להסיר את מגבלת הצורך הרפואי המושתת בס' 11 לחוק תרומת ביציות, כדי להרחיב את מעגל הזכאות. ברם, צויין כי הרחבה זו מונחת בראש ובראשונה לפתחו של המחוקק.

לעיון בהחלטה ללא הנימוקים שהתפרסמה כשנה קודם לכן, ראו: בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים
(ההכרעה ניתנה באופן מיידי וללא הנימוקים על מנת שהעותרות יוכלו לקבל החלטה בהקדם כיצד לנהוג).