ת"ק 28235-09-10 חלימי נ' משטרת ישראל

עובדות המקרה: התובעת, מורה לנהיגה, שוחחה בטלפון נייד שלא באמצעות התקן דיבור ברכב המשמש אותה לעבודתה. המתנדב שמואל ברנשטיין והשוטרת יהלומית שרוטר הבחינו בכך, החלו לנסוע בעקבותיה, והשוטרת הורתה לתובעת לעצור בצד הרחוב. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריות התובעת לעבירה, והיא שילמה את הקנס בו חויבה. לגרסתה של התובעת, המתנדב שאל אותה של מיהו המורה לנהיגה והיא השיבה "אני, יש גם נשים מורות נהיגה". הוא הוסיף ושאל של מי הרכב, וכשהיא השיבה שהוא שלה "שכן של מי עוד הוא יכול להיות", ענה המתנדב "שלך או של בת זוגתך". לגרסת התובעת, שהיא אישה נשואה, אם לילדים, ורחוקה מהנטייה המינית שלגישתה נרמזה (לשון פסק-הדין), היא ביקשה ממנו לחזור על דבריו, והוא חזר על הדברים. התובעת הודתה כי המתנדב התנצל באופן מיידי, אך טענה כי לא היתה מוכנה לקבל את התנצלותו. יתר על כן, לדבריה אף השוטרת המשיכה באותו הקו בו נקט המתנדב, כאשר ניסתה להרגיע את התובעת ואגב כך הוסיפה ואמרה כי התובעת לא צריכה לעשות מזה עניין ואף לה, לשוטרת, יש "שתי קרובות משפחה כאלה". לטענת התובעת, האירוע גרם לה לסערת רוחות ולקח לה מספר ימים להתאושש. קצינת תלונות הציבור מצאה את תלונת התובעת מוצדקת אחרי שהמתנדב הסביר שהתבטאותו נבעה אך ורק מתרגום כושל של אנגלית (שפת-אמו) לעברית, והוא ספג על כך הערה. המשך הטיפול בדרישת התובעת לפיצוי כספי הועבר לטיפול לשכת היועץ המשפטי במטה מחוז המרכז של הנתבעת, שם התנצלו על עוגמת-הנפש אך לא מצאו לנכון לתת פיצוי כספי (פרט ל800 שקל לפנים משורת הדין, אותם סירבה לקבל). השוטרת העידה כי "התובעת סירבה להקשיב בכל תוקף לכל ההתנצלויות, צעקה בצורה מוגזמת שביישה אותי כלובשת מדים, זה יכל לתת לי על פי סמכות עם המילים שנפרעו והרמות הידיים גם לעכב אותה לתחנה על הפרעה לעובד ציבור, הבנתי שהיא מאד נסערת ובחרתי לקטוע את הדברים...".

ההכרעה המשפטית: התובענה התקבלה באופן חלקי בבימ"ש השלום. הדברים שנאמרו על ידי המתנדב - ושבגינם נפגעה התובעת - נאמרו כשהתובעת עומדת ליד חלון הניידת, במקום מבודד יחסית, והמתנדב נמצא בתוך הרכב. בנוסף, אין מחלוקת שהשפה העברית אינה שפת אמו של המתנדב, הגם שהוא מתגורר מזה שנים בישראל, וכי הוא התנצל מיידית על הדברים. כמו כן, כעולה מגרסת השוטרת, הדברים שהשוטרת אמרה לאחר מכן לא נאמרו באותה מגמה - אותה מייחסת התובעת למתנדב - אלא בתגובה לדברים ספציפיים שאמרה התובעת. בנסיבות אלה, ובהתחשב בטיעוני הנתבעת, לא התגבשה לתובעת עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי לתובעת נגרמה עגמת נפש. בכך שקצינת תלונות הציבור של הנתבעת הודתה כי המתנדב חרג מכללי האתיקה, הוכחה לכאורה רשלנות מסוימת בתנהלות המשטרה. הנתבעת תפצה את התובעת ב1000 ש"ח.