ע"פ 5341/94 בר ציון נ' מדינת ישראל
עובדות המקרה: ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, שהרשיע את המערער בתקיפות מיניות ובהתעללות בקטין, וזיכה אותו מאישום נוסף של ניסיון למעשה סדום. לפי הנטען בכתב האישום, בין המערער לבין המתלונן התפתחה מערכת יחסים אשר כללה מגעים מיניים ש"החלו להתבצע כאשר למתלונן טרם מלאו, כאמור, 16 שנים." המערער אף נהג להציג עצמו בפני אנשים אחרים כדודו של המתלונן, ובהזדמנויות רבות "נהג לתת למתלונן מתנות שונות, לרבות סכומי כסף במזומן ודברי מתיקה."
ההכרעה המשפטית: המערער זוכה מכל העבירות המיוחסות לו. בא-כוח המדינה הסכים בעת הדיון בערעור כי בחומר הראיות אין אחיזה להרשעה בעבירות של תקיפה מינית לפי סעיף 348 לחוק העונשין. המעשים לא נעשו בכוח ואף לא ללא הסכמת המתלונן, ולכן "לא היו כאן מעשי תקיפה." בית-המשפט אף קבע כי אין בסיס להרשעה בעבירה של התעללות בקטין לפי סעיף 368 לחוק. אמנם הוער כי ייתכן שיש במעשים מעין אלה כדי לגרום נזק לנער צעיר, אך השופט בך הדגיש ש"מכאן ועד לקביעה, כי היתה במעשיו של המערער, כפי שתוארו לעיל, משום 'התעללות' באותו קטין, קיימת לדעתי עדיין כיברת דרך רצינית."
