ע"א 640/82 חנן כהן נ' היועמ"ש

עובדות המקרה: המערערים, כהן וגרושה, ערכו טקס קידושין פרטי וכן כרתו הסכם. הערעור נסב על סירובו של בית-המשפט המחוזי לאשר את ההסכם, ולהקנות לו תוקף של הסכם ממון בין בני-זוג, במובן חוק יחסי ממון בין בני זוג. החוק חל רק על בני זוג נשואים, ולכן ביהמ"ש דחה את בקשתם של המערערים – כהן וגרושה – המנועים מאפשרות להינשא ברבנות על-פי כללי ההלכה. בית-הדין הרבני אף הוציא, בהליך אחר, "גט פיטורין" כיוון שהנישואין של המערערים מנוגדים לכללי ההלכה.

ההכרעה המשפטית: הערעור התקבל ברוב דעות. בעוד השופט גולדברג סבר כי אין זה תפקידו של ביהמ"ש לבדוק את תקפות הנישואין של המערערים, אלא רק לבדוק אם בני הזוג "עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו", הרי השופט ברק פסק כי על ביהמ"ש לבדוק גם את תקפות הנישואין – אך יסתפק בהוכחה לכאורה לתקפות הנישואין, ואין צורך שיבדוק באורח מהותי את תקפותם. לגישתו, בדיקת תוקף הנישואין לכאורה הינה שלב הכרחי, והשופט ברק אף ציין כי "פשיטא שאם שני גברים או שתי נשים באים בפני בית המשפט, ומבקשים לאשר הסכם שביניהם כהסכם ממון, לא יאשרו בית המשפט, שכן המבקשים אינם בני-זוג", אולם במקרה הנדון, לגישת ברק, די ב"גט פיטורין" שהוציא בית הדין הרבני כדי להוכיח, לכאורה, שהמערערים אכן נשואים (שאם לא כן, לא היה צורך בגט). על כן, ברק וגולדברג מסכימים, בדעת רוב אך מנימוקים שונים, כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא, כדי שיאשר הסכם הממון בין הצדדים לאחר שנוכח כי עשו את ההסכם "בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו".