בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים

עובדות המקרה: העותרות הן בנות-זוג אשר מעוניינות להביא לעולם יילוד בדרך הבאה – ביצית שתילקח מגופה של העותרת 1 תופרה, ולאחר מכן תושתל ברחמה של העותרת 2. חוק הסכמים לנשיאת עוברים אינו מכיר בהסדר שכזה, והעותרות העלו שורה של טענות פרשניות שעשויות לאפשר את הפרוצדורה המבוקשת.

ההכרעה המשפטית: העתירה נדחתה. לאחר שנערך הדיון בעתירה, משרד הבריאות פרסם נוהל "הוצאת זרע, ביציות או ביציות מופרות מחוץ לישראל", ובהמשך, נתקבלה מכוח הנוהל החלטה של ועדת חריגים המאשרת הוצאת ביציות מישראל (לפי חוק הביציות) לשם השתלתן בחו"ל בנסיבות מסוימות, כדי לסייע לפתור את הקושי במקרה הנוכחי: ניתן לבצע פרוצדורה של הוצאת ביציות של העותרת 1 בישראל ולאחר מכן הפרייתן, תוך שהשתלתן בגופה של העותרת 2 תעשה מחוץ לישראל. למרות זאת, העותרות עמדו על טיעוניהן ודרשו לבצע את התהליך כולו בישראל – אולם לנוכח הפתרון שהוצע, עתירתן נדחתה ברוב דעות (השופטים גרוניס, נאור, רובינשטיין וג'ובראן) כנגד דעתם החולקת של השופטים ארבל, חיות ומלצר.

ההכרעה ניתנה באופן מיידי וללא הנימוקים, על מנת שהעותרות יוכלו לקבל החלטה בהקדם כיצד לנהוג.
לעיון בנימוקים, כפי שהתפרסמו כשנה לאחר מכן, ראו: בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים - הנימוקים