תמ"ש (תל-אביב-יפו) 43620/05 פ.ש. נ' י.ד.

עובדות המקרה: התובעת והנתבעת חיו כבנות-זוג במשך כארבע שנים, תחת קורת גג אחת – בתחילה, בדירת הוריה של הנתבעת, ולאחר מכן בקרוואן סמוך לבית הורי הנתבעת. הנתבעת הוגדרה כ"בת ממשיכה" במושב שדמות דבורה, בו מתגוררים הוריה, וככזו, הוקנתה לה זכות לפתח ולבנות נחלה במושב. במסגרת זו, חתמו התובעת והנתבעת ביום 19.7.01 על "הסכם פיתוח" וכן על מסמכים נוספים מול מנהל מקרקעי ישראל, למימוש זכות זו. בראשית שנת 2002 נפרדו דרכיהן של התובעת והנתבעת. לאחר הפרידה חילקו בנות-הזוג נכסים משותפים. במהלך השנים, טוענת התובעת כי ניסתה להביא לחלוקה שווה של הזכויות במגרש, אולם עניין זה לא צלח, ומשכך נאלצה להגיש את התביעה, אשר עניינה פירוק שיתוף.

ההכרעה המשפטית: התביעה התקבלה. מתוך המסמכים הרבים אשר הגישה התובעת, ובעיקר מהסכם החיים המשותפים, ניתן ללמוד על כוונתן המשותפת והחד משמעית של בנות-הזוג לחלק ביניהן את כל רכושן בכלל, והמגרש בפרט – ללא כל תנאי.