א 4097/00 בעניין עיריית תל-אביב

עובדות המקרה: התובע טוען כי התהלך בלילה בגן העצמאות בתל-אביב, "הידוע כמקום מפגש לגברים הומוסקסואלים", במטרה למצוא בן-זוג. לטענתו, במהלך שהותו שם ישב על ספסל בגן, אך הספסל לא היה מחובר כראוי לקרקע, וכתוצאה הספסל נטה אחורנית והתובע נפצע בידו. ואולם הנתבעת, עיריית תל-אביב, מצביעה על שתי גרסאות שונות לאירוע שמסר התובע לחברו ולרופא בקופ"ח, שלפיהן מעד במהמורה במדרכה, או לחילופין החליק על בקבוק. בהתאם לכך, הנתבעת טוענת כי הפציעה לא התרחשה בשל התהפכות הספסל וכי לפיכך היא אינה חבה באחריות משפטית.

ההכרעה המשפטית: התביעה התקבלה. ביהמ"ש קבע כי טענתו של התובע נתמכת בראיות חיצוניות: הן בקביעת החוקר שנשלח למקום מטעם הנתבעת (שאיתר את הספסל הנדון) והן בחוות דעתו הרפואית של הרופא בקופ"ח. ביהמ"ש קיבל לעניין זה את טענתו של התובע כי מסר גרסאות שונות, וכוזבות, לגבי תאונתו, משום שלא רצה לחשוף את נטייתו המינית. ביהמ"ש העיר כי "בעיניי נראה הדבר פשוט, וכמעט מובן מאליו, שגבר הומוסקסואל, המבקש, בשל צנעת הפרט, להסתיר את נטיותיו המיניות, לא יספר לחבריו ולמקורביו כי נפגע בשעת לילה מאוחרת בגן העצמאות בתל-אביב (סיפור שמטבע הדברים יעורר מיד את השאלה מה חיפש שם בשעה כזאת)." ביהמ"ש אף קבע כי "יחסה של הקהילה להומוסקסואלים" הוא לא אחת יחס שלילי ומפלה, וכי ראייה לכך ניתן לראות גם בבקשת הנתבעת כי התובע ייבדק על-ידי פסיכיאטר מטעמה. לפיכך "אחד המאפיינים הבולטים של ההומוסקסואלים הינו הבושה מעצם היותם כאלה", ומכאן רצונם לנקוט טקטיקות של הסתרה. על כן נקבע שגרסתו של התובע בפני ביהמ"ש היא הגרסה הנכונה – חרף העובדה שסיפר לגורמים שונים גרסאות אחרות – ותביעתו התקבלה.