עתא (חי') 64071-07-20‏ ‏- איתמר הפטר נ' שירות בתי הסוהר

עובדות המקרה: העותרים הינם זוג גברים הנישא בקליפורניה, אשר נגדם הוגש כתב אישום בעבירות פליליות שונות, לאחר מאסרים חוזרים ונשנים של השניים. עת הגשת העתירה, עותר 1 הושם בתנאי הפרדה בעוד עותר 2 הושם באגף טעוני הגנה על רקע נטייתם המינית. העותרים ביקשו להיות מוחזקים באותו בית הכלא יחדיו בהפרדה זוגית להקלה בתנאי ההפרדה ולשם מימוש זכותם לחיי משפחה. לאחר העברתם לאגפים רגילים, טענו כי אין בשינוי כדי לייתר את העתירה מבירור מאחר ועודם סובלים מהטרדות ומתקיימת פגיעה במצבם הנפשי. העותרים אף טענו כי בשל היעדר פקנ״צ האוסרת על מאסר משותף ראוי כי שב״ס ישבצם יחד באותו בית הכלא. המשיב ביקש למחוק את העתירה על הסף מאחר וטרם מוצה ההליך המנהלי בעניינם, ולחלופין כי מאחר והאסירים אינם מוחזקים בבידוד (נבחנת אפשרות לשילובו של עותר 2 באגף רגיל) העתירה מתייתרת. המשיב אף טען כי אין פקודה או דין המחייב אותו להחזיק בני משפחה מדרגה ראשונה יחדיו, ולכן הדבר מסור לשיקול דעתו הבלעדי והוא אינו מחוייב לשבצם יחד.

הכרעת הדין: נשיא ביהמ״ש פסק כי העותרים העלו את עניין הפרדתם כשיקול נוסף אשר אינו מעקר את העתירה מתוכן. עוד נקבע כי הלאקונה בחוק לגבי שיבוץ בני משפחה יחדיו אינה תומכת באף צד, וכי סירובו של שב״ס לשיבוץ מבוסס שיקולים מערכתיים ענייניים ולכן אין הדבר מהווה אפליה על רקע נטייה מינית. הנשיא הוסיף כי יש להרחיב את זכות הגישה לערכאות ככל שגישתו של אדם מוגבלת אליהן, וכי אסירים המשתייכים לקהילת הלהט״ב חווים קשיים שונים, עובדה המצדדת בהתרתה של הגשת העתירה. הנשיא קבע כי ישנה הבחנה בין עת״א העוסקת בזכויות חוקתיות אשר ביהמ״ש יברר, לבין עתירה לסעד מבוקש עבור אסירים בכללותם בעלת השלכות רוחביות אותה ימנע מלברר במסגרת עת״א. עוד נקבע כי אין הגבלה בפקנ״צ או בחוק סדר הדין הפלילי להחזקת העותרים יחדיו בהפרדה. הנשיא הדגיש כי ההחלטה על שיבוץ האסירים נתונה לשיקול הדעת המקצוע של השב״ס, ולאסיר לא עומדת זכות קנויה לדרוש כי ישלבו אותו בהפרדה זוגית עם אסיר מסוים - אך יחד עם זאת כי זכויותיו של אסיר אינן שונות משל אדם אחר, והוא זכאי לזכות לחיי משפחה כזכות חוקתית. אף על פי כן, הדחייה נדחתה ונמצא כי החלטת הרשות אינה נגועה בשרירות או בעלת פגם המחייב את התערבות ביהמ״ש. הנשיא הוסיף כי העותרים זכאים להעלות בקשתם בפני ועדת ההעברות אך ראוי כי יעשו זאת רק לאחר שתתקבל החלטה סופית בנוגע להליך המעצר, וכי ישנם שיקולים רבים נוספים ב4 ובפקודות השב״ס אשר עשויים לשרת את הבקשה, כגון עניינם של אסירים חיוביים וממושמעים, פגיעה קשה באסיר או בבני משפחתו, התחשבות כללית בנסיבות החיים של האסיר, ואפשרות קיום התייחדות.