תמ"ש (פ"ת) 7569-05-17 ע.נ נ' ד.מ
עובדות המקרה: בנות זוג נשואות הביאו לעולם ילדים יחד עם גבר, עימו האם הביולוגית מבין בנות הזוג, חתמה על הסכם להורות משותפת בשנת 2013 אשר קיבל תוקף של פסק דין. בשנת 2017 הגישו בנות הזוג תביעה למתן צו הורות פסיקתי אשר יכיר בבת הזוג של האם הביולוגית כאם של הילדים, כך שלילדים יהיו שלושה הורים רשומים. האב הביולוגי והיועמ"ש התנגדו לבקשה בטענה שלא ניתן להכיר בהורה שלישי.
הכרעת הדין: השופטת מירב אליהו דחתה את התביעה. השופטת קבעה שלתביעת התובעות אין בסיס משפטי בדין הישראלי. השופטת הוסיפה שהכרה בתא משפחתי של יותר משני הורים הינה בעלת משמעויות מוסריות חברתיות וערכיות אשר דורשת חשיבה מחודשת ביחס למגוון הסדרים תחיקתיים, ולפיכך ראוי כי המחוקק יכריע בסוגיה. השופטת ציינה כי אין די בכך שהקטינים מכנים את בת הזוג של האם הביולוגית "אמא" ורואים בה דמות משמעותית בחייהם, כדי להכיר בה מבחינה משפטית כהורה נוסף. כמו כן, השופטת הביעה חשש מפני "מדרון חלקלק" במסגרתו יוכרו הורויות נוספות ומורחבות, מבלי להידרש להשלכות הרוחב של הורויות כאלה, עמדת המחוקק, וטובת הילד. השופטת קבעה שגם אין מקום להכיר בבת הזוג כאפוטרופסית של הילדים מהסיבה שלילדים שני הורים מתפקדים, וזאת על אף היות בת הזוג דמות משמעותית בחייהם והעובדה שבנות הזוג החליטו יחד על הבאת הילדים לעולם.
