תלהמ (חי') 60660-06-16 עדי נ' חגית

עובדות המקרה: בנות הזוג (אשר לשם הנוחות כונו ע"י ביהמ"ש בשמות הבדויים "עדי" ו"חגית"), חיו יחד במשך כ- 6 שנים. במהלך חייהן המשותפים עדי ילדה את בנן הבכור, אותו השתיים גידלו יחד. לאחר כשלוש שנים בנות הזוג החליטו להרחיב עוד את משפחתן, ועדי הרתה שוב, לאחר שחגית נאלצה לעבור כריתת רחם ולא יכלה להרות.כאשר עדי היתה בחודש השביעי להריון, בנות הזוג נפרדו זו מזו. לאחר הפרידה עדי וחגית הסכימו על משמורת משותפת לגבי בנן הבכור, ואף ערכו יחד הליך בו חגית אימצה אותו כדין. כחודשיים לאחר הפרידה, עדי ילדה את הבן הצעיר, אך מאז היא מסרבת לאפשר לחגית לראותו בטענה כי לחגית אין שום זיקה גנטית, ביולוגית, רגשית, משפחתית או אחרת לגביו שכן הם מעולם לא נפגשו. לבית המשפט הוגשה תביעה למשמורת לגבי שני הילדים, וכן בקשה לסעד זמני בה דרשנו להפסיק את הנתק בין חגית לבין הבן הצעיר

הכרעת הדין: תסקיר עו"ס ופסיכולוג מומחה קבעו כי טובתו של הבן הצעיר הינה לגדול עם שתי האמהות, כמו אחיו הבכור וכפי שתוכנן טרם לידתו. מומחה הוסיף כי גם בהיבט האחאות ראוי ליצור לשני האחים מבנה משפחתי זהה, שכן מצב בו לאחד מהם שתי אימהות ולשני אם אחת בלבד עלול לבלבל אותם. השופטת גורביץ שינפלד אימצה את חוות הדעת, וציינה כי ראוי להמשיך את מציאות החיים אותה בנות הזוג תכננו יחד. השופטת ציינה כי לא ניתן להתעלם מהמגמה לפיה פני המשפחות בכל העולם משתנים ומודל המשפחה הקלאסית מאבד את בלעדיותו לטובת מבני משפחה חדשים ומגוונים. היא פסקה כי טובתם של שני הקטינים מחייבת להמשיך את הסיפור המשפחתי אליו נולדו, שכן הדבר יהווה עבורם מקור חוסן. השופטת אף ציינה כי לקטין זכות לזהות ושייכות המשקפים את סיפור חייו ושורשיו, וזכות זו נפרדת מזכות הוריו. לפיכך, חרף התנגדות האם הביולוגית, נקבעה זכותם של שני הילדים לקשר עם חגית. השופטת קבעה עוד כי הגם שבין האמהות לא נחתם הסכם הורות בכתב, אין להתעלם מההסכמות ששררו ביניהן ומהסתמכות של חגית ושל הבן הגדול כי יגדל יחד עם אחיו הקטן באותה מסגרת משפחתית.