44281-08-14 ס.ק נ' י.י (2017)

עובדות המקרה: הנשים הכירו בשנת 2008 וקיימו מערכת יחסים במשך שנתיים וחצי. כשנה וחצי לאחר היכרותן ילדה התובעת את הקטין (שלו, כאמור, אין קשר ביולוגי לבת זוגה לשעבר). התובעת טענה כי הבאת ילד משותף עמד בבסיס היכרותן של השתיים והבאתו היא שהביאה לביסוסו של הקשר. בנוסף, טענה כי בת זוגה הבטיחה בצורה מפורשת שהיא תהא שותפה מלאה בכלכלתו ופרנסתו ותדאג לכל מחסורו.
ההכרעה המשפטית: ביהמ"ש דחה את התביעה. לא הוכח כי הקשר בין הצדדים התבסס על רצונם בילד ואלמלא הקשר הזוגי עם הנתבעת הקטין לא היה נולד או כי הייתה הבטחה מפורשת כלשהי של הנתבעת בעניין זה, בהתאם לא ניתן להוכיח כי אמו של הילד הסתמכה על הבטחתה של בת זוגה. גם מכוח הסכמה מכללא, לא נמצא בהתנהגות הנתבעת כל עדות להסכמה שכזו. זאת ועוד, התנהגותה של הנתבעת לאחר לידתו של הקטין לא מצביעה על הכרה בו כבנה או לביסוס קשר הורי כלשהו בינה לבין הקטין. לפיכך, תביעת המזונות נדחית.