תפ"ח 44503-08-15 מדינת ישראל נ' שליסל – הכרעת דין
עובדות המקרה: ישי שליסל יצא מבית הוריו לירושלים ביום מצעד הגאווה כשבליבו גמלה החלטה לדקור למוות משתתפים במצעד, לשם כך רכש סכין בעלת להב ואורכה 15 ס"מ. הוא דקר את הנערה שירה בנקי שמתה מפצעיה 3 ימים לאחר מכן, ודקר שישה בני-אדם נוספים, בנעיצת אותה סכין בחוזקה בפלג גופם העליון. בין השנים 2005-2015 היה שליסל בכלא בשל דקירת משתתפים במצעד הגאווה בירושלים ב-2005. במהלך החודש שקדם למצעד של 2015, שליסל התבטא בהזדמנויות שונות, באמצעי תקשורת ובתליית מודעות בבתי-כנסת בשכונות חרדיות, נגד קיום המצעד, בהיותו מנוגד לחוקי התורה ע"פ הבנתו, וקרא לעשות מעשה נגד משתתפי המצעד.
הכרעת הדין: הוכח מעבר לספק סביר ששליסל גרם למותה של שירה ז"ל בכוונה תחילה וניסה לרצוח שישה אנשים נוספים. בעדותו בביהמ"ש, סירב להציג גרסה עניינית למעשים המיוחסים לו בטענה שאינו מכיר בביהמ"ש שבו אין דיינים מטעם הקדוש ברוך הוא. הנאשם אינו מצטער על מעשיו, תכליתם הייתה למנוע את המצעד. לשיטתו, הוא ניחן בידיעה שרוב בני התמותה לא נחונו בה, והיא ידיעת רצון הקב"ה והקשר בין אסונות שניחתו על עם ישראל לבין מצעדי גאווה. אין לנאשם כל התייחסות אנושית, רגשית, למי שפגע בהם. מבחינתו יכול היה זה להיות כל אחד בטווח הסכין שלו. בני אדם, מבחינתו, הם חפץ, כלי להשגת תכלית.
מן הראיות עולה בבירור שהמשטרה הייתה מודעת לסיכון הנובע מהנאשם, ששוחרר זמן קצר לפני המצעד. הקלות הבלתי נסבלת בה הצליח הנאשם לחדור למצעד ולבצע את זממו עד שנעצר, אינה נתפסת. התמונה העגומה המצטיירת כי לקחים שאמורים היו להיות מופקים מן המצעד של שנת 2005 לא הוטמעו, ולא נעשה שימוש מושכל במידע מודיעיני ואחר שהיה בידי המשטרה. הכתובת הייתה על הקיר אלא שהאחראים על כך לא קראו אותה. ואבסורד המחייב מחשבה: אין כיום חוק המאפשר להטיל על הנאשם, שסיים לרצות עונש מלא והסכנה הנובעת ממנו מובהקת, פיקוח דומה לזה שמוטל על עברייני מין. הוא לא קיבל ולו חופשה אחת בדיוק בשל הערכת מסוכנתו. כך יוצא שדווקא על עבריין אלים ומסוכן אין אפשרות להטיל מגבלה כלשהי עם שחרורו, והוא יצא לחופשי ללא תכנית שיקום ומבלי שניתן היה לפקח על תנועותיו.
שירה ז"ל הייתה נערה צעירה, שוחרת טוב, שבאה למצעד משום שביקשה לתמוך בחבריה המשתייכים לקהילה הגאה. היו לה חלומות ותקוות. היו להוריה חלומות ותקוות לגביה.
הנאשם, במעשה חשוך, אכזרי, חסר תוחלת וחסר רחמים, כיבה את אור חייה. הצעירים האחרים שנפגעו מידיו נושאים צלקות, חלקן עמוקות, על גופם ובנפשם. למרבה הצער והחלחלה, קנאות חשוכה ונבערת, המוזנת לא פעם בדברי הסתה, קונה שביתה בקרב "מוציאים לפועל", השולחים עצמם לבצע פעולות נפשעות למימושה. חייה של שירה כבו. אולם "כל הרוחות שנשבו כל הלילה/לא יכבו את האור בקצה/לא יכבו את האור/שעולה בבוקר" (יהודה פוליקר ויעקב גלעד, האור בקצה״).
לגזר הדין בתיק זה, ראו:
תפ"ח 44503-08-15 מדינת ישראל נ' שליסל (עציר) – גזר דין
להחלטות קודמות בעניין שליסל, ראו:
תפ"ח 44503-08-15 מדינת ישראל נ' שליסל (עציר) – 29/10/2015
תפ"ח 44503-08-15 מדינת ישראל נ' שליסל (עציר) - 7/9/2015
מ"ת 44539-08-15 מ"י נ' שליסל (עציר) + כתב האישום - 24.08.2015
מ"י 59844-07-15 מדינת ישראל נ' שליסל – 20.08.2015
מ"י 59844-07-15 מדינת ישראל נ' שליסל - 11.08.2015
לפסקי הדין בעניין תקיפת שליסל במצעד הגאווה ב-2005 ראו:
ע"פ 2625/06 ישי שליסל נ' מדינת ישראל
פ"ח 843/05 מדינת ישראל נ' ישי שליסל
