ת"א 32812-11-15 פרידמן נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

עובדות המקרה: מדובר בבקשה דחופה להעברת גופתה של מאי פלג ז"ל לשריפה, בהתאם לבקשה שהעבירה לעו"ד ולהסכם שערכה עם חברה העוסקת בכך. במסגרת הצוואה ותצהירים שונים שערכה בטרם שמה קיץ לחייה, ביקשה המנוחה כי גופתה תישרף ואפרה יפוזר בים, למעט חלק ממנו שייטמן ליד עץ שיישתל לזכרה בירושלים. בחירתה להימנע מקבורה דתית, לפי התצהיר, נבעה מכך שהיהדות אינה מכירה בה כאישה וכנקבה על אף הניתוח לשינוי מין שעברה, ובכך יש כדי לגרום לביזוי כבודה ומחיקת זהותה. העץ נועד לשמש כמקום התייחדות עם זכרה במיוחד עבור שני ילדיה (מהשנים בהן חייתה כגבר והייתה נשואה לאישה). המנוחה כללה במסמכים שערכה גם הבעת חשש מפני אפשרות שאמה ובני משפחה ינסו לחבל בבקשתה האחרונה. בתצהירה, ביקשה מפורשות למנוע מאמה לקבל את גופתה או את האפר, ופירטה את הנימוקים לתחושתה לפיה סבלה מ"ניכור הורי מוחלט". כפי שהעריכה, עם היוודע דבר מותה אמה אכן הביעה התנגדות לרצונה, וביקשה להביאה לקבורה. בתצהירה ציינה האם שהיא באה ממשפחה דתית שומרת מצוות וש"עניין קבורתו של בנה חשוב לה מאוד" (כלשונה). בנוסף, טענה האם כי דין הצוואה להיפסל משום ש"בנה היה שרוי במשבר נפשי עמוק זה שנים" (כלשונה).

ההכרעה המשפטית: הבקשה למימוש רצון המנוחה התקבלה. נקבע כי הונחה תשתית מספקת לקבוע שרצונה היה שגופתה תישרף, ולא הוכח שנפל פגם ביכולותיה ובכושרה להגיע להחלטה זו. כל התנהלותה בשנה וחצי שקדמה להתאבדותה מלמדת על רצונה הממושך והמגובש בשריפת גופתה. קשייה הרבים והדיכאון של המנוחה לא שללו ממנה את הכושר השכלי והנפשי להגיע להחלטה, והיא פעלה מרצון חופשי ומלא. בהיעדרו של איסור בחוק על שריפת גופות, וכפועל יוצא מעקרון החוקיות, אין מניעה חוקית על שריפת גופות בישראל, והוראות נוספות מלמדות כי גישת המחוקק היא שיש לכבד את רצון המת בנושא. לא הוכח נזק נפשי נוסף שצפוי לילדי המנוחה אם תקוים בקשתה. לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לא נמצא כל ממש בטענת האם כי יש להעדיף את רצון המשפחה על פני רצון המנוחה.

לפסק הדין בערעור (עליון) ראו:
ע"א 7918-15 פלונית נ' פרידמן ואח'