עדי ניב-יגודה ואסף וייס, "מדיניות 'דחייה קבועה' של קבלת תרומת דם מגברים שקיימו יחסי מין עם גברים – שמירה על בריאות הציבור או הפליה פסולה?"

"דם מסוכן": בעקבות החלטת בית הדין האירופי לצדק בפרשת Leger v. Ministre des Affaires Socials.

המאמר בוחן את מדיניות הדחייה הקבועה של תרומות דם הננקטת כלפי קהילת הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM), ודן בהיקף הפגיעה הנגרמת כתוצאה ממנה ועמידתה במבחני המידתיות. הכותבים טוענים כי מדיניות הדחייה הקבועה היא כוללנית וגורפת ומשכך אף גורמת לתחושות השפלה לצד יצירה וליבוי של סטיגמות חברתיות וסטריאוטיפים. פגיעה קשה זו מחייבת את משרד הבריאות ואת שירותי הדם של מד"א לנקוט במדיניות זהירה ואחראית הן לטובת בריאות הציבור, והן כלפי הפרטים בחברה. יכול שבעניין זה ראוי שגם מדינת ישראל תאמץ, בדומה למדינות מערביות רבות אחרות, מדיניות של דחייה מוגבלת (12 חודשים). ייתכן שדווקא שינוי מדיניות תרומת הדם מ'דחייה קבועה' (שעלולה להיתפס כ"לא מקצועית והומופובית") למדיניות 'דחייה זמנית' (שיכולה להיתפס כ"מקצועית יותר") דווקא תעלה את בטיחות מנות הדם וזאת על ידי הגברת ההיענות למענה כן לשאלון תורם הדם והפנמת האיסור לתרום דם בתקופות מסוימות.
כמו כן, הארה ה4 מבקשת לתהות גם על יעילות מדיניות הדחייה הקבועה של קבוצת ה-MSM באופן תוצאתי. ייתכן שבכוחו של מעבר ממדיניות דחייה קבועה למדיניות דחייה מוגבלת לצד נקיטת צעדים להגברת אמון המשיבים בשאלון ובממסד, להגשים את המטרה: שמירה על איכות מנות הדם ובטיחותן. מדיניות מאוזנת ואחראית אותה יתפשו הנשאלים כמקצועית יותר, כזו שתגביר את מידת ההיענות, המהימנות והשמירה על בטיחות מנות הדם.