סע"ש 791-06-13 מרינה משל נ' המרכז לטכנולוגיה חינוכית (חל"צ)

עובדות המקרה: תביעה בגין פיטורים בחוסר תום לב (תוך הפרת הזכות לשימוע לפני פיטורים) ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התובעת, אישה "טרנסקסואלית ולסבית" (כלשון פסק הדין), פוטרה מעבודתה כחונכת בפרויקט פר"ח שבמסגרתו סטודנטים חונכים קבוצות קטנות של תלמידים בתחומים כגון מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה. בשנת הלימודים תשע"ג קיבלה התובעת תלמידות משני בתי-ספר לחניכה – קבוצה אחת מבית-ספר דתי-חרדי לבנות, וקבוצה שנייה מבית-ספר ממלכתי-דתי לבנות. לטענת התובעת, היא פוטרה לאחר שנאמר לה בשיחה עם מנהלת הפרויקט שלא תוכל להמשיך בחניכה "אלא אם תחדל מלדון בנושאים חברתיים". עוד נאמר לה, לטענתה, שעליה לבחור בין המשך החניכה לבין יציאתה מהארון מול תלמידיה "כאישה טרנסקסואלית ולסבית". מנגד, הנתבעת (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) טוענת שכלל אין בין הצדדים יחסי עבודה, וכי הפיטורים בוצעו משיקולים ענייניים, תוך הקפדה על מתן זכות שימוע לפני פיטורי התובעת.

ההכרעה המשפטית: טענת האפליה של התובעת נדחתה, כנגד דעתה החולקת של השופטת איצקוביץ. התביעה התקבלה לעניין יחסי העבודה בין הצדדים ולעניין פגמים שנפלו בהליך השימוע, ולכן נפסקו לתובעת פיצויי פיטורים ופיצויים חלקיים בגין הפגמים בשימוע. נקבע באופן עקרוני, לראשונה, שחוק שוויון הזדמנויות מקים הגנה מפני אפליה על רקע זהות מגדרית (הנכללת ברכיב "מין" שבחוק). אולם בית הדין האזורי הוסיף וקבע, בדעת רוב, שבנסיבות המקרה הקונקרטי התובעת לא הופלתה: היא זכתה לשבחים במהלך תקופת העסקתה, היא התקבלה לעבודה תוך שמעסיקיה ידעו שהיא טרנסג'נדרית, ולא הוצגו הוכחות מספקות לקיומם של שיקולים זרים בהליך פיטוריה. נקבע שהפיטורים נבעו דווקא מכך שהתובעת נהגה לעסוק במהלך השיעורים "בנושאים שאינם קשורים להוראת המתמטיקה", תוך חריגה קיצונית מהנחיות הנתבעת. נפסק כי לנתבעת עומדת הזכות הניהולית שלא לקבל גישה זו של התובעת, וכי אם התובעת אינה משנה דרכיה – ניתן להפסיק את העסקתה.

*לפסק דין בערעור על ערכאה זו, ראו:
ע"ע 23372-06-14 מרינה משל נ' המרכז לטכנולוגיה חינוכית