יובל יונאי ודורי ספיבק, "בין שתיקה לגינוי: הבניית הזהות של ההומואים בשיח המשפטי בישראל 1988-1948"

מאמר זה עוסק בהתייחסות המשפט הישראלי ליחסי מין בין גברים ולהומואים עד לביטול האיסור הפלילי על מגע מיני אנאלי ב-1988. המאמר מבוסס על ניתוח החוק ועל ההתייחסויות של בית המשפט העליון לחוק לגברים שקיימו יחסי מין עם גברים אחרים. ניתוח החוק מראה שהומואים לא הוזכרו בחוק במפורש, ושבעצם, האיסור הפלילי היה על אקט מיני מסוים ולא על הומוסקסואליות. סקירת פסקי הדין שדנו בנושא מגלה שמקרים הקשורים ישירות להומואים או למגע מיני בן גברים היו מעטים ביותר. למרות דלילות זאת, המחברים טוענים כי לשיח זה הייתה חשיבות רבה בהבניית הדימוי הציבורי של ההומואים בשל הנראות של השיח המשפטי, ובשל העדר שיחים ציבוריים אחרים על הומואיות. חמש מסקנות עולות מניתוח פסקי-הדין:

(1) החוק הכתוב וה4 לא התייחסו להומואים ולא כללו הגדרה של "מיהו הומו", אבל החוק עצמו והדיון עליו יצרו זיהוי בין פרקטיקה מינית מסוימת לבין זהות מינית הומואית ותרמו להגדרת ההומואים דרך הפרקטיקה של יחסים אנאליים.

(2) המצב החוקי שהיה עד 1988 הביא לכך שהשופטים נתקלו בהומואים בעיקר כנאשמים במשפטים פליליים וכחשודים בעבירות מין. הומואים לא הופיעו בבתי-משפט כקורבנות של אלימות ואפליה, כתובעים של זכויות, או כצדדים למאבק משפטי. כתוצאה מכך, השיח השיפוטי חיזק את הדימוי של יחסים מיניים בין גברים כדבר מסוכן ומעוות המאיים לטרוף בסטייתו את החברה "הנורמלית" המוסרית.

(3) שופטי בית-המשפט העליון לא הסתפקו בגינוי עברות המין והאונס, אלא השתמשו בהזדמנויות שנקרו להם כדי להביע ולהפיץ עמדות הומופוביות מובהקות. חריג מבחינה זו היא פסיקתו של השופט ברק בפרשת וייס הנמנע משימוש בשפה המניחה מראש את נחיתותם המוסרית של ההומואים.

(4) השופטים ניצלו את החלל המשפטי של האיסור הפלילי על "מין שלא כדרך הטבע" כדי לתת לחוק משמעות עוד יותר דכאנית. במקום לשאול מהו "מין טבעי" ולהיעזר במחקר מדעי, הם ניתחו את ה4 האנגלית שניתנה בקונטקסט חברתי ותרבותי שונה לגמרי מזה של ישראל המודרנית. העדפה זו עוד יותר בולטת על רקע הבלטת העמדה התנ"כית כאילו היא מספקת אסמכתא נוספת לאיסור הפלילי.

(5) השיח המשפטי של הומואיות הלביש את דפוס היחסים הסטרייטי על היחסים ההומואים ותפס את אקט החדירה כתכלית המגע המיני. הנחה זו יצרה תמונה מעוותת של אופי הקשר המיני והרומנטי בין גברים. הממצאים של המחברים מדגישים גם את השתיקה והבורות סביב כל הכרוך בנושאים מיניים בכלל, והומואיות בפרט. עוד מצאו המחברים שבשל הוראת היועץ המשפטי לא לנקוט בהליכים פליליים נגד העוברים על האיסור הפלילי, התקבעה האמונה שהחוק לא הופעל, ושהומואים לא נרדפו ע"י רשויות החוק. שבחים עצמיים אלה לוו בהתעלמות של הדוברים מההשלכות של החוק ומהשימוש האפשרי בו כנגד הומואים. שבחים אלה גם העלימו את ההשלכות של החוק על היכולת של הומואים להתארגן ולפעול לשיפור מצבם.