תמ"ש 21182-04-13 א.ל ואח' נ' היועמ"ש

עובדות המקרה: התובעים הם בגירים, יהודים אזרחי ישראל, המנהלים חיים משותפים מאז שנת 2006 וכזוג נשוי משנת 2009. מתוך רצון להרחיב את התא המשפחתי ולשם הולדת ילדים המשותפים לשניהם, פנו התובעים להליך פונדקאות בארה"ב בשנת 2010, במסגרתו חתמו על הסכם לנשיאת עוברים עם פונדקאית אזרחית ארה"ב. לטובת ההליך, תרמו שני התובעים מזרעם (בשילוב עם ביציות מתורמת ביצית אנונימית) במטרה ליצור שני עוברים אשר יוחדרו לרחמה של הפונדקאית כך שלכל אחד מהם יהיה קשר גנטי לאחד מן התובעים. בסופו של יום, נקלט ברחמה של הפונדקאית עובר אחד בלבד, ולאחר ביצוע בדיקת רקמות נודע כי התובע 2 הוא בעל הקשר הגנטי לעובר שנקלט. השאלה המשפטית היא האם במסגרת תביעה לפסק-דין הצהרתי לאבהות של בן-זוגו של ההורה הגנטי (לאחר שההורות הגנטית הוכחה בבדיקת רקמות לפי חוק מידע גנטי), חובה על בית-המשפט לקבל תסקיר פקיד סעד כתנאי למתן צו-הורות פסיקתי?

ההכרעה המשפטית: נקבע כי בנסיבות המתוארות – לאחר שהוכחה ההורות הגנטית בבדיקת רקמות – אין על בית המשפט חובה לקבל תסקיר פקיד סעד, וכי "הזמנת תסקיר הינה עניין הנתון לשיקול דעתו של בית-המשפט ויש להורות על כך בנסיבות המתאימות". בהיקש מהלכת דורון ממט-מגד, הוער כי בנסיבות העניין אין צורך בבחינת כשירות הורית על-ידי פקיד הסעד, משום שהליך פונדקאות בחו"ל כולל "מטבע הדברים הליכים משפטיים, הליכים רפואיים, וכמובן הריון בן תשעה חודשים, אשר קודמים כולם לתחילת האימוץ ו'מבשרים' על העתיד לקרות. הליכים אלו עצמם עשויים להעיד לא פעם על השיתוף בין בני-הזוג בכל הקשור להקמת המשפחה". על רקע זה נקבע כי הזמנת תסקיר אינה בגדר חובה וכי ניתן ללמוד על השיתוף בין בני-הזוג בכל הקשור להקמת המשפחה מההליך עצמו, ובלא צורך בתסקיר של פקיד-הסעד. משום כך הוכרע לבסוף כי "די בראיות שהציגו התובעים ובאמור בכתב תביעתם כדי לתת צו-הורות פסיקתי לתובע 1 ללא צורך בקבלת תסקיר."