צבי טריגר, "נישואים חד-מיניים בפסיקת בית המשפט העליון האמריקני: ירידת ההומופוביה – ועליית ההטרופיליה במשפט"

המאמר עוסק בתהליך שהוביל לביטול האפליה הפדרלית של זוגות חד מיניים בארה"ב ולשינוי במעמדם המשפטי – בין היתר, הודות לתמיכת ממשל אובמה בביטול סעיף 3 ל-DOMA בשל היותו בלתי חוקתי. בפסק דין חשוב ופורץ דרך – בעיקר על רקע דרכו העקלקלה של בית המשפט העליון האמריקני בכל הנוגע לזכויות של הומואים ולסביות – פסק בית המשפט העליון ברוב של חמישה שופטים כנגד ארבעה שסעיף 3 ל-DOMA אינו חוקתי, בשל פגיעה בחירות שמוגנת בתיקון החמישי לחוקה. באותו יום שניתן פסק הדין הזה, ה-26.6.13, נתן בית המשפט העליון האמריקני פסק דין נוסף שעוסק בהכרה בנישואים חד מיניים: פסק הדין בפרשת הולינגסוורת. בפרשה זו בית המשפט העליון נדרש לשאלת זכות העמידה של תומכי "הצעה 8" לתיקון החוקה של מדינת קליפורניה באופן שיאסור על נישואים חד מיניים באותה מדינה. בית המשפט פסק שלתומכים ב"הצעה 8" אין זכות עמידה, ובכך סתם את הגולל על ניסיונם להיאבק ב4 של הערכאות הנמוכות יותר שפסלו את ההצעה כבלתי חוקתית.

בשני פסקי הדין הללו בית המשפט העליון תיקן חוסר צדק משווע. רבים נתקלו בהומופוביה הממוסדת שאפיינה את המשפט האמריקני ושרדה הרבה לאחר שהוא החל להתמודד עם הגזענות הממוסדת. פסקי הדין הללו, ובעיקר פסק הדין בפרשת וינדזור, שמו קץ לאפקט המשפיל שיכול להיות לעתים למשפט: במקרה זה, חוסר ההכרה בזוגיות באמצעות מיסוי ירושה בין בני זוג כאילו מדובר בירושה בין זרים, הכאיב לא רק בכיס, אלא גם פגע בתחושת הזהות של אדית וינדזור, שחלקה את רוב שנותיה עם בת זוגה, ושסעדה אותה במסירות אין קץ בשנים האחרונות לחייה. כשהשתיים התארסו, עשורים רבים לפני שהחל המאבק למען הכרה בנישואים חד מיניים, מעטים בלבד דמיינו את האפשרות של נישואים חד מיניים.

הוויכוח הפנים קהילתי בקרב הלהט"בים בנוגע לצדקת המאבק לקידום נישואים חד מיניים החמיץ במידה רבה את ההיבטים האנושיים של מאבק זה; המתנגדים למאבק נטו לצייר אותו כמאבק המקבל על עצמו את הנחת היסוד הפטריארכלית בדבר עליונות מוסד הנישואים, וכתוצאה מכך כתורם לחיזוקו; התומכים בהכרה בנישואים חד מיניים תוארו על ידי מבקרים אחדים כאנשים שבעים, התרים אחר זכויות של עשירים. היו אף שאפיינו את המאבק כמאבק גברי בעיקרו, וציינו את מיעוט הלסביות שפעילות בתנועה להכרה בנישואים חד-מיניים. מנגד, התומכים בנישואים חד מיניים נטו להתמקד בהיבט של האזרחות ושל זכויות האזרח. בשני המקרים הוזנח הכוח של המשפט להשפיל ולפגוע. בהארת 4 זו אני מבקש לעמוד על שני היבטים חשובים של ההכרה בנישואים חד מיניים שפרשות וינדזור והולינגסוורת מדגימות באופן מעניין:
ההיבט הראשון הוא זה המרומם זוגיות הטרוסקסואלית הבנויה סביב מודל מסוים (ולא כל זוגיות הטרוסקסואלית באשר היא), וזאת בשל ההטרופיליה של המשפט – דעה קדומה המאדירה אידאולוגיה מינית הטרוסקסואלית.
ההיבט השני הוא כוחו המשפיל של המשפט. שני ההיבטים הללו מוסיפים להבנה מורכבת של המאבק להכרה בנישואים חד מיניים מעבר לשיח ה"בעד" ו"נגד" השגור.