תמ"ש 21910-02-10 ש' נ' מ'

עובדות המקרה: תביעה למזונות קטין, משמורת, הסדרי-ראייה ותביעה רכושית, שהגישה התובעת כנגד בת זוגתה, ותביעה נגדית לפירוק שיתוף ואיזון משאבים שהגישה הנתבעת כנגד התובעת. התובעת והנתבעת הן בנות-זוג אשר "שייכות לקהילה ההומו-לסבית" (בלשון פסק-הדין). התובעת טוענת כי במהלך חייהן המשותפים, נולד הקטין בהפריה חוץ-גופית, מתוך רצון והסכמה משותפים של שתיהן. הנתבעת טוענת מנגד כי התובעת היא שרצתה להרות ולשמש לבד כאמו של הקטין, וכי ההחלטות הנוגעות לקטין והטיפול בו התקבלו על ידי התובעת בלבד, אשר לא הסכימה שהנתבעת תשמש אם נוספת לקטין. עוד טענה הנתבעת שאין בסיס משפטי לחיובה במזונות: ס' 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע כי אדם חב בתשלום מזונות מכוח הוראות הדין האישי החל עליו – אך הדין האישי אינו חל על בנות-זוג מאותו המין.

ההכרעה המשפטית: תביעת המזונות התקבלה. נקבע כי דיני החוזים הם המקור הנורמטיבי לחיוב הנתבעת במזונות הקטין, מכוח "ההסכמה הבלתי כתובה" בין בנות-הזוג (שכן הן לא ערכו כל הסכם בכתב ולא טרחו להגיש בקשת אימוץ כחוק). נקבע כי מרגע לידתו של הקטין הייתה הנתבעת מעורבת בגידולו בצורה שווה לתובעת, וכי בנסיבות אלה נוצרה התחייבות חוזית של הנתבעת כלפי הקטין וכלפי התובעת למלא את חובותיה ביחס לקטין, ובכללן חובת המזונות. לעניין התביעה הרכושית – נקבע כי כל אחת מבנות-הזוג זכאית למחצית מדירת המגורים בניכוי יתרת המשכנתא, שכן שתיהן נטלו משכנתא בסכום זהה והנכס נרשם על שמן בחלקים שווים.