תמ"ש 11264-09-12 פלונים נ' משרד הפנים

עובדות המקרה: השניים, גברים יהודים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל, נישאו בנישואים אזרחיים בקנדה, חזרו ארצה ונרשמו במשרד-הפנים. נישואיהם עלו על שרטון והם חיים בנפרד מאז שנת 2009. במסגרת ההליכים לסיום קשר הנישואים ביניהם, ערכו המבקשים הסכם פירוד אשר קיבל תוקף של פסק-דין ע"י בימ"ש לענייני משפחה בת"א. משרד-הפנים סירב לשנות את רישום המבקשים כנשואים על בסיס אישור ההסכם בלבד, ולפיכך פנו הצדדים לביה"ד הרבני בבקשה למתן פסק-דין לגירושין. משבית הדין הרבני סירב לפתוח את התביעה וביקש שהות לבדוק את העניין, הוגשה תביעה זו לבימ"ש לענייני משפחה, ועניינה מתן פסק-דין להתרת נישואיהם של המבקשים, מכוח סמכויותיו, לפי חוק בימ"ש לענייני משפחה. ביהמ"ש הורה על צירופו של משרד-הפנים כנתבע. הדיון עוסק בשאלה מה היא הערכאה המוסמכת להתיר את הנישואין המדוברים: ביהמ"ש לענייני משפחה, כטענת התובעים, או בית הדין הרבני כטענת הנתבע (משרד הפנים)?
מדובר בתביעתם של פרופ' עוזי אבן וד"ר עמית קמה.

ההכרעה המשפטית: הבקשה התקבלה. נקבע שביהמ"ש לענייני משפחה הוא הערכאה המוסמכת להתיר נישואיהם של בני-זוג גברים, אשר נישאו זה לזה בנישואין אזרחיים בחו"ל ואשר נישואיהם נרשמו במשרד הפנים בישראל. בית-הדין הרבני נעדר סמכות לדון בתביעה, כיוון שהדין הדתי החל בבית הדין הרבני אינו מכיר בנישואין חד-מיניים ורואה בהם חטא, ובכל מקרה ביהמ"ש הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. בנסיבות אלו, חובה על השופט היושב בדין להפעיל את הסמכות הטבועה הנתונה לו ולהעניק לתובעים את הסעד לו עתרו. לפיכך ביהמ"ש מורה על התרת הנישואין בין התובעים.