אייל גרוס, "הפרדוקס של חוקה בהסכמה: בחינה דרך סוגיות השוויון, הנטייה המינית והזכויות החברתיות"
ברעיון של "חוקה בהסכמה", שלא לומר "חוקה בהסכמה רחבה", יש פרדוקס שטמון למעשה בעצם הרעיון של חוקה. מצד אחד, חוקה אמורה לשקף ולעגן נורמות דמוקרטיות שביסודן הגנה על זכויות אדם. תפקיד חשוב במיוחד נתון לזכויות אלה בהגנה על מי שכוחו הפוליטי חלש או על מי שעלול להיות קורבן לדעות קדומות ולרמיסת זכויותיו על ידי הרוב. אך מצד שני, הצורך שחוקה תתקבל על ידי גוף שמייצג את הרוב (אספה מכוננת, פרלמנט או משאל עם), מחזיר את הכוח לקבוע את תוכן החוקה לאותם מנגנוני כוח פוליטיים, שבהם זכויותיהם של החלשים פוליטית (ו/או כלכלית) והמיעוטים עלולות להיזנח.
פרדוקס זה נעוץ במתח בין הרעיון של חוקה כמגבילה את כוחו של הרוב לבין הצורך שהרוב יקבלה ויאשרה. אתגר מרכזי בעשיית חוקה הוא אפוא הצורך לייצר מצב שבו הרוב בעל הכוח הפוליטי יסכים לאותן נורמות, שלאו דווקא משרתות את האינטרסים והאידאולוגיות שלו אך מבטיחות שוויון מהותי ואמיתי גם למיעוטים ולקבוצות חלשות.
בהקשר הישראלי, פרויקט החוקה בהסכמה הוא חלק מ"אפנה" רחבה יותר של "הסכמות לאומיות", שנפוצה בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת. מאמר זה בוחן כיצד בא לידי ביטוי המתח בין זכויות לבין הסכמה, וכיצד בא לידי ביטוי המתח באידאולוגיות השונות בשני הקשרים – ההקשר של השוויון על רקע נטייה מינית והזכות לחיי משפחה, וההקשר של שוויון כלכלי־חברתי והזכויות החברתיות. בחינת מתחים אלה תמחיש את הפרדוקס שביסוד הרעיון של חוקה בכלל וחוקה בהסכמה בפרט, ותצביע על הבעייתיות בהעברת הדגש מהרעיון של שוויון זכויות לרעיון של הסכמה.
