שמואל שמעוני, "הכרה משפטית בשינוי מין"

מוסדות המין והמגדר וחלוקת המין האנושי על פיהם לשתי קטגוריות מוצקות וברורות מהווים – לפחות על פי תפיסה רווחת – אבן יסוד של התרבות האנושית בכלל ושל החשיבה המשפטית בפרט. ניתן אמנם למצוא בתקופות קדומות – גם בתרבות המערבית – ערעורים מסוימים על אופייה הבינארי והיציב של החלוקה המגדרית, אך ככלל דומה שהיא נותרה הקו השולט בתרבות, מה שנתפס כמובן מאליו בחשיבה המשפטית. במאה העשרים הציבה תופעת הטרנסג׳נדריות אתגר למוסכמה זו. בתי משפט נאלצו להתמודד עם שאלות חדשות, ובהן עצם הגדרת מינו של בעל דין וההשלכות המשפטיות של הגדרה זו.

על מנת להבין דיון משפטי זה כראוי, יש להגדיר את מושג הטרנסג׳נדר ולהבחינו ממושגים אחרים, כגון טרנסקסואל. בהקשר זה אין מנוס מלהתייחס – ולו בביקורתיות – להגדרה שמציב המונחון הפסיכיאטרי DSM. כמן כן יש לחדד את ההבדל בין סוגיית הטרנסג׳נדריות – סוגיה של זהות מינית ומגדרית – לסוגיות אחרות שלעתים נידונות בצוותא חדא עם נושא זה – סוגיות של נטייה מינית. המאמר יראה שבתרבויות שונות ישנה נכונות להכיר בזכותו של אדם להגדיר את זהותו המגדרית, נכונות העולה על נכונותן של תרבויות אלה להכיר בחופש לעיצוב נטייה מינית. בהמשך הדברים עובר המאמר לבחינת הדיון המשפטי בהכרה בשינוי מין, תוך התמקדות בהכרה המשפטית הנוגעת לנישואין במדינות שאינן מכירות בנישואין חד־מיניים. שלוש גישות מרכזיות עוצבו במשפט האנגלו־סקסי בהתמודדות עם שאלה זו: גישת ״המין נקבע בשעת הלידה״; גישה המכירה בתוצאותיו של ניתוח לשינוי מין; וגישה שבמובן מסוים מגשימה את המעבר ממין למגדר, ומוכנה להכיר בשינוי מין ללא ניתוח. המאמר יצביע על התקדמות משפטית מחד גיסא, אך גם על ביקורת כלפי כל גישה מאידך גיסא, תוך הבהרה שהנושא עודנו רחוק ממיצוי המלאכה המשפטית הנדרשת בעניינו.

מחציתו השנייה של המאמר בוחנת את המצב במדינת ישראל, שבה טרם נידונה הסוגיה עד כה, ובמשפט העברי. במאמר ישנו דיון מקיף בעמדת המשפט העברי בסוגיית ההכרה המשפטית בשינוי מין ובהשלכותיה האפשריות, הן באשר ליצירת נישואין חדשים והן באשר לנישואין קיימים, כאשר הגבר או האישה עברו ניתוח לשינוי מין. המאמר חותם בתהייה אם אין מקום לשינוי חשיבה בנושא זה, חשיבה שבה ישולבו תובנות מתחום הפסיכולוגיה.