ע"פ 5833/12 פלונית נ' מדינת ישראל
עובדות המקרה: שלושת המערערים הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות, ועתה הם מערערים על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי בב"ש, בגדרו הוטל על כל אחד מהם עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעברו עבירה מסוג פשע, ופיצוי בסך 5,000 ש"ח למתלונן. לטענת המערערים לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיהם האישיות. בין היתר נטען שזו מעידתם ראשונה, או שמעדו בעבר וחזרו לדרך המוטב. לגבי המערער 1, יצוין כי "זו מצויה בתהליך לשינוי מינה (מנקבה לזכר)" (כך לדברי בית-המשפט, שהתייחס אליו בלשון נקבה), ועיקר טיעונו הוא שככל שעונש המאסר יוותר על כנו, יהא עליו לרצותו בתנאי הפרדה (שהם תנאים קשים יותר ממאסר רגיל) וזאת לנוכח מדיניות שב"ס לגבי כליאה של אסירים טרנסג'נדרים. במסגרת הדיון נבחנה הסוגיה של השפעת הליך שינוי המין על שיקולי הענישה.
ההכרעה המשפטית: לעניין הערעור הכללי ביחס לחומרת העונש – בית-המשפט דחה את הערעור וקבע שגזר-הדין משקף את רמת הענישה המקובלת. לעניין ערעורו של המערער 1 בנוגע להליך שינוי המין – במהלך הדיון בערעור התברר כי לנוכח מדיניות שירות בתי הסוהר לגבי כליאה של אסירים טרנסג'נדרים, עתיד המערער להיות מוחזק בכלא נשים ובבידוד מלא (וזאת מחשש "לפגיעה באסיר או באסירים בסביבתו"), לכל הפחות בתחילת תקופת ריצוי עונשו. בנסיבות העניין, ותוך התחשבות בנסיבות "העושה" – ולא רק בנסיבות "המעשה" – בית-המשפט קבע כי יש להפחית במידת מה את עונשו של המערער 1, כך שיעמוד על עשרה חודשים, במקום 15 שנגזרו בביהמ"ש המחוזי. הובהר כי תוצאה זו איננה סוטה מעיקרון אחידות הענישה: כפי ששוני מהותי במעשה עשוי להצדיק שוני בענישה, כך גם שוני מהותי בעושה.
שלושת השופטים הסכימו לתוצאה זו פה-אחד, כאשר השופט ג'ובראן הוסיף כי "הגנתה של הזכות לשוויון [של טרנסג'נדרים] נפרשת לא רק על מי שהשלים את תהליך השינוי המגדרי. הקשיים החברתיים והמשפטיים שעמם נדרש הטרנסג'נדר להתמודד אינם תלויים במידת השלמת תהליך פיזיולוגי לשינוי המין. עצם אי ההכרה בזהות המגדרית של הפרט, כפי שהוא רואה אותה, היא פגיעה בזכות לשוויון."
השופט סולברג ראה לנכון להעיר כי "נסיבותיה האישיות [של המערער 1, שאליו התייחס בית-המשפט בלשון נקבה] הן עצובות ומדאיבות", ואף הדגיש כי "נכון נהגה המערערת [...] מבלי שהתיימרה להיות נושאת דגל הזכויות החוקתיות של אסירים טרנסג'נדרים".
לדיון בערכאה קודמת, ראו: ת"פ 11610-08-10 מדינת ישראל נ' ישראל גורנו ואח'.
לאחר שניתן פסק הדין נשיא המדינה העניק למערער 1 חנינה "משיקולי חסד" – ראו דיווח בתקשורת.
