ע"פ 4517/95 ראלב מנסור ואח' נ' מדינת ישראל
עובדות המקרה: מדובר בערעור על הרשעתם של המערערים ברצח של בלה וינשטיין, שהייתה יצאנית באזור תל ברוך. ההרשעה התבססה, בחלקה, על עדותה של סופיאן מסלוחי, אישה טרנסג'נדרית ("הומוסקסואל וקוקסינל", בלשון פסק הדין) אשר ראתה את המערער מעלה את המנוחה לרכבו – ובבוקר נודע לה מפי שתי יצאניות נוספות כי הן היו עדות לרצח המנוחה בידי המערער. כדי להבטיח שיתוף פעולה מצדן של שתי היצאניות, רחל נוילנדר וטלי חזן, המשטרה הפעילה אמצעי לחץ ואיומים בדבר מעצרן (דבר שהיה מסכל את יכולתן של העדות לצרוך סמים שאליהם היו מכורות). המערערים טוענים שעדויותיהן של שתי העדות אינן מהימנות ושיש לייחס להן משקל נמוך לנוכח הלחץ בו היו נתונות.
ההכרעה המשפטית: ביהמ"ש קיבל את הערעור וזיכה את המערערים. נקבע כי העדויות מפי שתי העדות קבילות, אך יש לתמוך אותן ב"ראיה אמינה נוספת המסבכת את המערערים בביצוע העבירה", כלומר, ראיות אובייקטיביות שמפיגות את החשש סביב מהימנות גרסתן של העדות. ואולם ראיות מסבכות שכאלה לא הוצגו, ולכן ביהמ"ש לא ראה מנוס מזיכוי הנאשמים.
