בע"ם 6571/22 פלונית נ' פלונית
עובדות המקרה: הצדדים הן בנות זוג שחיו יחד במשך שנים רבות. במהלך חיי הזוגיות ב׳ ילדה את הבן הבכור, ושתי בנות הזוג דאגו שהאם הלא ביולוגית תקבל לגביו צו אימוץ, ושתיהן מגדלות אותו במשמורת משותפת שוויונית.בסמוך לאחר מתן צו האימוץ על הבכור, ב׳ הרתה שוב מאותו תורם זרע, אך מספר שבועות לפני הלידה בנות הזוג נפרדו, ולאחר הלידה, ב׳ מנעה כל קשר בין א' לבן הצעיר. בשנת 2016 הוגשה בשם א' תביעה למשמורת וזמני שהות על הבן הצעיר, ובהמשך גם תביעה לצו הורות. בדצמבר 2021 ביהמ"ש למשפחה דחה את התביעה וקבע כי למרות שהתקיימו זוגיות ממושכת וכוונת הורות משותפת, ולמרות שטובת הילדים-האחים להנות ממעמד זהה, הרי שמבחינה משפטית לא ניתן לתת צו הורות אם בעת הלידה לא התקיימה זוגיות ולא התקיימה הורות בפועל. על כך הוגש ערעור. בערעור נקבע שמועד בדיקת ה"זיקה לזיקה" הוא בעת ההוריה, ולכן ניתן לתת צו הורות גם אם בעת הלידה לא מתקיימת זוגיות, וגם אם בפועל לא התקיימה הורות. יחד עם זאת, שופטי המחוזי נחלקו לגבי קיום התנאים למתן צו ההורות. למרות שביהמ"ש המחוזי קבע כי יש לתת את צו ההורות, השופטים נמנעו מלקבוע הסדרי שהות בין א' לבן הצעיר. בהמשך הם אף הורו על עיכוב ביצוע פסה"ד.
דיון והכרעה: ביום 2.4.2023 ביהמ"ש העליון (השופטים פוגלמן, סולברג וברק-ארז) דחה בקשת רשות ערעור של האם הביולוגית והשאיר על כנה את ההחלטה על מתן צו ההורות (בע"מ 6571/22). במקביל, ביהמ"ש העליון קיבל את בקשת רשות הערעור של א' (בע"מ 5388/22) והורה להחזיר את התיק לביהמ"ש למשפחה על מנת לקבוע את הסדרי המשמורת וזמני השהות בין א' לבן הצעיר, תוך ליווי גורמי הטיפול, בשים לב לנתק הממושך בין א' לקטין ולרמת הקונפליקט הגבוהה בין האמהות.
