תלה"מ 26906-10-18 ש.כ.מ נ' ש.כ.מ
עובדות המקרה: תובע והנתבע הכירו זה את זה בשנת 2007, ולאחר תקופת-מה עברו להתגורר יחד בדירה שכורה. הצדדים לא נישאו זה לזה, אך חיו יחדיו בדירה השכורה עד שנת 2017, אז נפרדו. בשנת 2010, במהלך תקופת חייהם המשותפים, התקשר הנתבע בהסכם לרכישת זכויות בפרויקט מגורים, אשר הניב לו דירה. הצדדים מעולם לא התגוררו יחדיו בדירה זו. בשנת 2018 הגיש התובע נגד הנתבע תביעה למחצית הזכויות שנצברו על ידי הנתבע מיום תחילת הקשר ועד לפרידה, מכוח היותם ידועים בציבור. הנתבע, לעומת זאת, הכחיש כי השניים היו ידועים בציבור, וכן הכחיש כוונת שיתוף בנכסים ביניהם.0
דיון והכרעה: השאלות המשפטיות הן שתיים. הראשונה, האם התובע היה ידוע בציבור של הנתבע, ובאילו שנים. השנייה, האם מגיעה לתובע מחצית מרכושו של הנתבע. המושג 'ידועים בציבור' הוא כינוי כולל לבני זוג שהיחסים ביניהם מדמים יחסים שבין בני זוג נשואים, ואולם הם אינם נחשבים לנשואים מן הבחינה המשפטית. המבחן הרלוונטי לבחינת השאלה האם בני זוג הם ידועים בציבור הוא מבחן סובייקטיבי הבוחן את אומד דעת הצדדים לגבי טיב מערכת היחסים ביניהם, ונטל ההוכחה מוטל על הטוען להיותו ידוע בציבור. התובע טען כי הצדדים חיו במשך כעשור "תחת קורת גג אחת, קיימו יחסי אישות מלאים כזוג נשוי..., ותוך שהצדדים אף קיוו להביא ילדים לעולם באמצעות אם פונדקאית... וניהלו משק בית משותף, תוך מאמץ משותף כאשר כל אחד תורם כפי יכולתו". הנתבע, לעומת זאת, טען כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים פתוחה, התגוררו יחדיו רק מטעמים כלכליים, ללא מיסוד הקשר, ובהפרדה רכושית מוחלטת. נפסק כי התמלאו היסודות שהותוו ב4 כתנאי להכרה ביחסי הצדדים כידועים בציבור: קשר ממושך, מגורים משותפים וגרעין קשה של מאפיינים זוגיים ומשפחתיים (מעון משותף, נסיעות משותפות לחו"ל, קניות יחדיו, אירועים משפחתיים, המשפחות היו ערות לקשר, גילויי תמיכה והערכה הדדית, שימוש משותף ברכב, שיח בעניין פונדקאות, איחוד שמות המשפחה וכיו"ב. אמנם, חשבונות הבנק היו מופרדים, אך כל אחד תרם לפי דרכו ויכולתו לתא המשפחתי ומשק הבית היה משותף, כך שאין לכך משמעות. גם להיות מערכת היחסים פתוחה אין משמעות לעניין זה, בכך כשלעצמו אין לגרוע מאומד דעתם של הצדדים על טיב היחסים כיחסים זוגיים מונוגמיים ומתירנות בחיי המין אינה גורעת ממחויבות הצדדים זה לזה, ככל שאין מערכת יחסים זוגית נוספת. הנתבע תכנן להציע נישואים לתובע והשניים פנו יחדיו לטיפול זוגי וכל הנ"ל מתיישב עם מערכת יחסים זוגית של ידועים בציבור. עם זאת, לא הוכחה כוונת שיתוף בנכס של הנתבע. משק בית משותף אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים, יש צורך בראייה נוספת כלשהי שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונה לשיתוף בנכס המסוים או בכלל נכסיו של בן הזוג, והנטל הראייתי מוגבר. במקרה הנדון לא הוכחה כוונת שיתוף, אין ראיה לתכנית משותפת לרכישת הנכס. תכנית הפונדקאות כשלעצמה אינה מלמדת על כוונת שיתוף ברכוש. התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כוונת שיתוף בנכס. אשר לכוונת השיתוף בזכויות מעבודה של הנתבע, התובע לא הצהיר בכתב התביעה על כוונתו לשתף את הנתבע בזכויות שנצברו על שמו ועל ידו, ומשכך הביע דעתו כי זכויות אלה אינן משותפות.
