עמ"ש 46465-01-22- א' נ' ב'
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה במסגרתו נדחתה תביעת המערערת למתן צו-הורות פסיקתי.
עובדות המקרה: המערערת והמשיבה הן בנות זוג לשעבר, אשר ערכו בשנת 2010 טקס נישואין פרטי. הוסכם ביניהן כי המשיבה תהרה, וב2012 הרתה מתרומת זרע וילדה בן (ד'). המערערת עברה הליך רפואי בגינו אין ביכולתה להרות. ב2014 הפיקו השתיים תעודת זוגיות, וב2015 הרתה המשיבה בשנית, וב2016 ילדה בן נוסף (ג'). כ-4 חודשים טרם לידתו של ג' נפרדו השתיים. בשנת 2016 אומץ ד' ע"י המערערת. ביום 28.06.2016 הגישה המשיבה תביעת משמורת וזמני-שהות לגבי ד', ביום 26.09.2016 הגישה המשיבה תביעת מזונות עבור ד', וביום 26.9.2016 הגישה המערערת תביעה בעניין קטינים לרבות, משמורת, זמני-שהות, קבלת החלטות וקביעת מקום מגורים בעניין שני הקטינים, ועתרה למשמורת של ד' ושל ג'. בימ"ש קמא כונן זמני שהות בין המערערת לבין ג', והללו התקיימו במרכז קשר בנוכחות המשיבה. ביום 13.03.2019, הגישה המערערת תביעה למתן צו הורות פסיקתי, וזו נדחתה. מכאן הערעור.
דיון והכרעה: השאלה העומדת במרכז העניין היא האם יש להיעתר לבקשת המערערת להכיר במעמדהּ ההורי שעה שהזיקה לזיקה לג', לא הייתה קיימת במועד הלידה, ובנסיבות בהן כוונתהּ להורות משותפת לגביו מוטלת בספק. הדין הישראלי מכיר בהורות על בסיס ארבעה אדנים חלופיים ומשלימים: זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, אימוץ, וזיקה לזיקה. בין אבני הבוחן להכרה בהורות מכוח זיקה לזיקה ניתן למנות: כוונה ליצירת הורות משותפת, הליכי יצירת ההורות, זוגיות משותפת, גידול הורי משותף, טובת הקטין, ועוד. על המבקש.ת להיות הורה, להראות רצון וכוונה כנים, ברורים ונמשכים על מנת שניתן יהיה לכונן את הורותו, וזאת גם בראי טובת הילד. בנוסף, גם מן ההיבט הראייתי, על כוונה ליצירת הורות של זיקה לזיקה יש ללמוד מהתנהגות כנה, נמשכת וברורה של צד שמבקש הכרה בהורותו, בשל הקושי לעמוד על אומד דעת מתוך בחינת התנהלותו אך בנקודת זמן ספציפית. השופט ס' ג'יוסי סבור כי עולה מן התשתית הראייתית שאצל המערערת לא התקיימה כוונה כנה וברורה לא לפני ההוריה, לא בסמוך לה, לא בתקופת ההיריון והלידה, וגם לא לאחר הלידה. השופט נ' סילמן מסכים לניתוחו, אך לא למסקנותיו. לדידו לא נפל פגם בהתנהלות המערערת, ומדובר במי שלטענתה רוצה להיות הורה, הייתה שותפה בעת ההוריה, נלחמת על ההורות מזה שלוש שנים, ומומחים סברו כי טובת הקטין (וטובת אחיו) להיות מוכר כבנה. השופטת ע' אטיאס מצטרפת לפסק דינו של השופט סילמן.
הערעור מתקבל ללא צו להוצאות.
