עת"מ 2790/04 דיטר רוזנברג וגונזלס גרסיה נ' משרד הפנים

עובדות המקרה: הדיון נסב על אודות בקשתו של העותר 1 למנוע את הרחקתו מישראל של בן זוגו, העותר 2, אזרח קולומביה השוהה בישראל שלא כדין. העותרים מבקשים להסדיר את מעמדו של בן הזוג הזר בישראל, ולהקנות לו מעמד של קבע, בסיומו של הליך מדורג שבו החלו לפני מעצרו של העותר 2. המחלוקת נסובה סביב מידתיות הדרישה שהציב המשיב, אשר לפיה, בהתאם ל"נוהל בני זוג לא נשואים", על העותר 2 לצאת את הארץ לתקופה של 30 יום קודם שתינתן החלטה בבקשה.

ההכרעה המשפטית: העתירה התקבלה. ביהמ"ש קבע כי אין להחיל את דרישת היציאה מהארץ בעניינם של העותרים – הן מכיוון שהמשיב הפר את החובה לפרסם כנדרש את הנוהל, והן מכיוון שמדובר בדרישה שאינה מידתית: האמצעי שנבחר (יציאת בן הזוג לחו"ל ל-30 יום) אינו מתאים למטרה (בדיקת כנות הקשר); הוא פוגע בבני הזוג פגיעה קשה, כלכלית ורגשית, בחייהם המשותפים, וזו פגיעה שהיא מעבר לנדרש; והתועלת שביציאת בן הזוג אינה ברורה כלל בנסיבות העניין, בעוד הנזק הלכאורי שהיא גורמת גלוי וברור.

*לפסק דין בהמשך לפרשה זו, ראו: עת"מ 1255/05 גונזלס גרסיה נ' משרד הפנים