דנ"א 1297/20 פלוני נ' היועמ"ש, דנג"ץ 5591/20 צור-וייסלברג נ' שר הפנים
שני הליכים המעוררים שאלות באשר להורות מכוח זיקה לזיקה: האם צו ההורות הפסיקתי הניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה מכונן את ההורות או שמא מדובר בצו המצהיר על הורות קיימת? ככל שמדובר בצו מכונן, האם בנסיבות של פונדקאות חו"ל ניתן להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי ממועד הקודם למתן הצו? האם הצגת צו הורות פסיקתי או תעודה ציבורית אחרת, מהווה תנאי לרישום הורותו של ההורה הלא-ביולוגי במרשם האוכלוסין, או שמא הודעה שניתנה לפקיד המרשם מספיקה לצורך ביצוע הרישום?
עובדות המקרה- דנ"א 1297/20: המבקשים נישאו בחו"ל ונרשמו כנשואים במדינת ישראל. בהמשך התקשרו עם פונדקאית בארה"ב בהסכם לנשיאת עוברים. חודש לאחר לידת הילדים בארה"ב ניתן פסק דין במינסוטה שהורה על הנפקת אישורי לידה בהם מופיע האב הביולוגי כהורה יחיד. שבוע לאחר מכן ניתן צו הורות פסיקתי עבור האב הביולוגי בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, מכוח זיקה גנטית. המבקשים הגישו בקשות למתן צווי הורות פסיקתיים לאב הלא ביולוגי על הילדים, והללו הוענקו חרף התנגדות היועץ המשפטי לממשלה שערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, בטענה כי הצו אינו מצהיר על הורות קיימת אלא מכונן אותה. בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה, אך החיל את צו ההורות רטרואקטיבית בשל נסיבות העניין. היועץ המשפטי לממשלה הגיש בקשת רשות ערעור על פסיקת המחוזי, שהתמקדה בשאלת כינון ההורות וכן באפשרות להחילו רטרואקטיבית בנסיבות של פונדקאות חו"ל. בקשת רשות הערעור נדונה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, וערעורו של היועמ"ש התקבל.
עובדות המקרה- דנג"ץ 5591/20: המבקשות הן בנות זוג שביקשו להביא יחד ילד לעולם, והסתייעו לשם כך בתרומת זרע אנונימית. המבקשות פנו למשיבים עוד טרם הלידה בבקשה להסדיר את רישום הילד כבנה של האם הלא-ביולוגית על בסיס הודעתן המשותפת, ובהיעדר מענה הגישו את העתירה בטענה לפגיעה בזכות לשוויון, שכן הורים הטרוסקסואלים הנעזרים בתרומת זרע יכולים לרשום את האב כהורה על בסיס הצהרה בלבד, בעוד זוגות חד מיניים נדרשים לצו הורות פסיקתי או צו אימוץ. העתירה נדחתה.
בשני ההליכים הוגשה בקשה לדיון נוסף.
אשר לשאלה הראשונה, קבע בית המשפט כי לעת הזו, בהתחשב בכך שצו ההורות הפסיקתי גובש לכתחילה כפתרון ביניים עד למענה חקיקתי, יש לראות בצו ההורות הפסיקתי צו המכונן את ההורות, ולא צו המצהיר על הורות קיימת. אף על פי כן, משהושלם הליך הכינון, הורות היא הורות, ואין כל הבדל מבחינת הדין בין ההורה הביולוגי להורה הלא-ביולוגי. המשנה לנשיאה פוגלמן סבר, בדעת יחיד, כי צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורותם הקיימת של בני הזוג ואינו מכונן אותה. עם זאת, הוא צירף את דעתו מטעמים מעשיים לדעת הרוב.
אשר לשאלה השנייה, קבעה דעת הרוב כי בדומה לנסיבות של תרומת זרע אנונימית, ניתן להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי גם בנסיבות של פונדקאות חו"ל, אם הוגשה הבקשה תוך 9 חודשים ממועד הלידה. בעוד שבנסיבות של תרומת זרע אנונימית ניתן להחיל את הצו ממועד הלידה, בנסיבות של פונדקאות חו"ל ניתן להחיל את הצו רק ממועד ניתוק זיקת הפונדקאית ליילוד.
הנשיאה חיות, המשנה לנשיאה פוגלמן והשופט עמית סברו כי במקרים חריגים ויוצאי דופן אין לשלול את שיקול דעתן של הערכאות השיפוטיות להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי גם בבקשות שהוגשו בחלוף תשעה חודשים ממועד הלידה.
אשר לשאלה השלישית, הוחלט פה אחד כי לצורך רישום הורות מכוח "זיקה לזיקה" יש להציג תעודה ציבורית מתאימה, ולא ניתן להסתפק בהודעת בני הזוג. זאת, בין היתר, נוכח הוראות חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 מהן ניתן ללמוד כי במקרים שהסדרת ההורות מחייבת מעורבות של בית המשפט, המחוקק סבר שיש להתנות את הרישום בהצגת צו שיפוטי מתאים.
במישור הפרטני, הוחלט בדעת רוב, בניגוד לדעתו החולקת של השופט ד' מינץ, כי צווי ההורות הפסיקתיים שניתנו למבקש בדנ"א 1297/20 יחולו באופן רטרואקטיבי החל מהמועד שבו ניתן פסק הדין הזר שניתק את זיקת הפונדקאית לילדים. באשר לדנג"ץ 5591/20 הוחלט פה אחד לדחות את עמדת בנות הזוג, כך שלצורך רישום הורותה של האם הלא-ביולוגית היא תידרש להציג תעודה ציבורית.
