בע"ם 802/21 מדינת ישראל נ' פלונית
עובדות המקרה: המשיבות הן בנות זוג המקיימות משק בית משותף מאז 2009. המשיבה 1 היא אזרחית ישראלית, והמשיבה 2 היא אזרחית גרמניה המתגוררת בישראל כתושבת ארעית. נכרת ביניהן הסכם הורות והן חתומות על תצהיר זוגיות, ומתגוררות מאז שנת 2017 בתל אביב. בשנת 2018 נישאו זו לזו בגרמניה. בינואר 2018 ילדה המשיבה 1 את בתן המשותפת לאחר הליך תרומת זרע. באפריל 2018 הגישו השתיים בקשה לצו הורות פסיקתי עבור המשיבה 2 לבית המשפט לענייני משפחה. המדינה התנגדה בטענה שהמשיבה 2 אינה אזרחית ישראל ויש להמתין שתוכרע שאלת מעמדה. ב2019 דחה בית המשפט את עמדה המדינה והעניק למשיבה 2 צו הורות פסיקתי ממועד לידת הקטינה. המדינה ערערה על כך לבית המשפט המחוזי, בטענה כי אדם המבקש צו הורות פסיקתי חייב להיות אזרח ישראל או תושב קבע בישראל. דעת הרוב סברה שיש לדחות את הערעור. מכאן בקשת הערעור שלפנינו.
דיון והכרעה: ביוני 2021 התקיים דיון בפני הרכב, שבסופו ניתנה הוראה לבאת כוח המדינה להודיע אם היא עומדת על בקשתה. מאז ניתנו לה ארכות רבות להגיש את עמדתה. במרץ 2022 הוגשה הודעת עדכון מטעם היועצת המשפטית לממשלה, בה נמסר כי לעמדת שרת הפנים אין לאשר צו הורות פסיקתי במקרה בו אחד מבני הזוג אינו אזרח או תושב ישראל, אלא בהתקיים חריגים. שר המשפטים ושר הרווחה קראו לבחון שיקולים להגמשת דרישת התושבות, לרבות כוונה ברורה להשתקע בישראל וקיום זיקות לישראל גם בעת השהייה מחוצה לה. מכאן שהמדינה אינה עומדת עוד על הגישה העקרונית השוללת באופן גורף מתן צו הורות פסיקתי כאשר אחד מבני הזוג אינו תושב או אזרח ישראל. בנסיבות העניין הקונקרטיות, כאשר חלפה רוב התקופה הדרושה למשיבה 2 לרכישת מעמד בישראל, היא אינה מתנגדת עוד לצו הורות פסיקתי. בנסיבות אלה, אין עוד צורך להכריע בהליך שלפנינו.
